כל החומרים בבלוג עומדים לרשותך בחינם. הם מסודרים לפי נושאים בתפריט מימין, כדאי לגלול מלמעלה למטה על מנת לראות את כל האפשרויות

יום שני, 29 באפריל 2013

מוות בפייסבוק, פייסבוק ומוות - חלק ראשון

עמדתי לצאת מהבית כשקובי, חבר משותף של טל אחי ושלי בפייסבוק, שלח לי הודעה נרעשת:


כמובן שכל התוכניות נזנחו ומיהרתי לטיימליין (קיר) של טל בפייסבוק. חיפשתי סימנים להשחתה ולא מצאתי, להקלתי המרובה. שאלתי את קובי מה הוא ראה, למה הוא חשש שמא פרצו לטל לפרופיל? 


אה. זה. 

מזל שהבלוג הטכנולוגי READWRITE פרסם את הפוסט Why Are Dead People Liking Stuff On Facebook? בדיוק שבוע לפני כן, אחרת אני לא יודעת איך הייתי מגיבה לצילומסך שקובי שלח לי: 



זה אכן נראה כאילו שטל לחץ על Like לדף אחרי מותו. 


לדובר של פייסבוק יש הסבר: מדובר בלייקים מן העבר שפייסבוק ממחזר ומפרסם שוב. בדומה למחברי הפוסט הזה ב-READWRITE, אני מודה שההסבר הזה לא נראה לי מאד אמין, או לפחות לא נראה לי כמו ההסבר היחידי. אמנם הדף הזה שטל לייקק נוצר לפני שנהרג (אם הוא היה נוצר אחרי מותו זו היתה הוכחה מוחצת), ואין לי דרך לדעת את זה בוודאות, אבל גם אני חושדת שמדובר כאן במשהו אחר. 

הסטטיסטיקות מדברות על כך ששלושה משתמשי פייסבוק מתים בכל דקה. 

מתוך סרטון של החברה האוסטרלית Life Insurance Finder, משנת 2012

כמו שצח בן יהודה (משפטן וסוציולוג שכתב את התזה שלו על אנונימיות ברשת) אמר לי פעם, "לפרופילים של מתים בפיייסבוק אי אפשר למכור פרסומות". אבל כנראה שאפשר לזייף לייקים שלהם. אני לא יודעת אם מדובר בבאג או בכוונת זדון, אבל אני חושדת שיש משהו בפייסבוק ש"מושך" לייקים מפרופילים. 

במקרה הבא נראה שאכן מדובר בלייק מן העבר שעלה שוב באוב, וזו התגובה של מי שנתקלה בו:


"וייתכן שזו הבעיה הגדולה ביותר עם קידום ממומן של תוכן בפייסבוק. בהיתי דקות ארוכות באייטם הזה שכמעט וגרם לי לבכות. היא נפטרה לפני חודשיים. היא כבר לא אוהבת את העמוד הזה. (אני משערת שהבעיה היא בהגדרת הפרופיל וכו'. בטח יש דרך להגיד לפייסבוק שהמשתמש אינו בחיים עוד כדי למנוע דברים כאלה. ועדיין, בא לי להקיא)". 
הדובר של פייסבוק אמר שאם הפרופיל היה מוגדר כפרופיל הנצחה, זה לא היה קורה: הלייקים מן העבר לא היו ממוחזרים. 

מרגע שמשתמש נפטר, ישנן שלוש אפשרויות: 
  1. שמישהו מבני משפחתו יפנה לפייסבוק בבקשה למחוק את הפרופיל (זכות ששמורה רק לבני משפחה);
  2. שמישהו, כל אחד/ת, ידווח לפייסבוק כי המשתמש נפטר, והפרופיל שלו יהפוך לפרופיל הנצחה (מבחינת פייסבוק אין צורך בהכרות אישית עם הנפטר לשם כך, ואין צורך ליידע את המשפחה או להתייעץ איתה)
  3. שאף אחד לא ידווח לפייסבוק כי המשתמש נפטר, והפרופיל שלו ימשיך להתנהל כרגיל. 
כשבוחרים באפשרות השלישית, פייסבוק לא יודעת שהמשתמש הזה כבר לא בחיים, ולכן ממשיכה להתייחס אליו כרגיל - כולל להציע אותו כחבר חדש למשתמשים אחרים, או להציע אותו כמוזמן פוטנציאלי לאירועים. כמו שלמשל קרה לי, כשפייסבוק הציעה לי להזמין לאירוע שתי בנות משפחה שלי - ואת אחי.



זה כואב, אבל בעיני (וזו כמובן בחירה אישית ואין בחירות נכונות או לא נכונות), זה מחיר שכדאי לשלם כדי שהפרופיל יישאר כפי שהוא ולא יהפוך לפרופיל הנצחה. 


בכתבה Death On Facebook Now Common As 'Dead Profiles' Create Vast Virtual Cemetery שהתפרסמה ב-Huffington Post בינואר 2013, מסופר על מישהו שלא היה מרוצה מכך שפרופיל של חבר רחוק שלו נשאר כפי שהוא (תרגום חופשי שלי): 
"באוגוסט 2012, רוהן אורורה, סטודנט בארה"ב, בן 24, התעדכן בפייסבוק בחדשות מהבית, מהודו. חבר מהתיכון, לליט מנדהה, פרסם תמונה שלו בבית חולים. אורורה חשב לעצמו שלליט לא נראה במצב רע במיוחד, אז הוא הרשה לעצמו לכתוב לו משהו קטן וקליל בתגובה, כדי לעודד אותו בזמן שהוא מאושפז. זמן קצר לאחר מכן אורורה קיבל הודעה בתכתובת פרטית, מחבר אחר של מנדהה, שעדכן שמנדהה, בן 23, נפגע על הכביש, ונפטר מפציעותיו באותה המיטה. אורורה מיד מחק את מה שכתב. הוא ומנדהה לא היו קרובים, אבל כשאורורה היה מבקר בהודו, הם היו נפגשים. פייסבוק שימר את הקשר ביניהם גם אחרי מותו. חלפו ארבעה חודשים, ואורורה אומר שהוא אמנם מתגעגע לחבר שלו, אבל הוא לא רוצה לחשוב על המוות שלו כל הזמן - ושפייסבוק מכריחים אותו. פייסבוק מציעה למשתמשים אנשים כחברים פוטנציאליים - "People you may know", ומנדהה מופיע לחברים שלי כהצעה. יש תמונה שלי עם מנדהה שפייסבוק מציע לי לתייג אותו בה. אני לא רוצה לראות אותו כשאני עובר על התמונות שלי, אבל פייסבוק מכריח אותי. פרופילים צריכים להיות רק לאנשים חיים". 
בתגובות לתמונות אפשר לראות תכתובת בין רוהן ללליט כשעוד היה בחיים. 

לבחור הזה זה מפריע כשפייסבוק מעלה את הנוכחות של חברו המת בפניו. אולי זה קשור לזה שהוא צעיר, אולי זה קשור לכך שהוא והנפטר לא היו חברים קרובים - בכל מקרה, הוא מרגיש לא בנוח עם כך שהפרופיל של אותו חבר רחוק לא הפך לפרופיל הנצחה. לאחרים, הנוכחות לא רק שלא מפריעה, היא רצויה עד מאד. 


בכתבתו של ינון מילס בתוכנת המגזין של אשרת קוטלר-בנגל בערוץ 10, ששודרה ב 27/4/13 (ואליה רואיינתי גם אני), רואיינה הילה גרין, אלמנתו של אלן גרין. פרופיל הפייסבוק שלה הוא תחת השם א.ש.א., ראשי תיבות של אשתו של אלן, ורק אז שמה - הילה גרין. בכתבה היא מספרת עד כמה התחברה לפרופיל הפייסבוק של בעלה לאחר מותו, ואת הקושי העצום שחוותה כשפייסבוק הפכה את הפרופיל שלו לפרופיל הנצחה. (בחוויה שלה, הפרופיל של אלן פשוט נעלם וזהו: מהתיאור שלה, אני מבינה שהוא הפך לפרופיל הנצחה). פרופילים לא נמחקים בפייסבוק, אלא אם בן משפחה מבקש זאת, וגם אז לא מיד, כפי שנראה בהמשך פוסט זה. לעומת זאת, כיוון שכל אחד יכול לדווח על כל אחד כמת (ו-BuzzFeed כבר הוכיחו שזה לא קשה במיוחד: How Almost Anyone Can Take You Off Facebook (And Lock You Out), כנראה שזה מה שקרה: מישהו שהפריע לו שהפרופיל של אלן עדיין "מתנהג" כפרופיל של אדם חי, הודיע לפייסבוק שאלן נפטר, מבלי לקבל את רשותה של אשתו - שמצאה את עצמה נעולה מחוץ לחשבון של בעלה (שכן מבחינת פייסבוק אין צורך בפנייה לבן משפחה כדי להפוך פרופיל למונצח). לתחושתה:  
"אני מרגישה שהרגו לי אותו פעם שנייה".     

כשפרופיל הופך לפרופיל הנצחה: אי אפשר למצוא אותו במנועי חיפוש, אין גישה אליו לחברים של חברים - רק מי שכבר חבר יכול לראות אותו, חלק מהתכנים נמחקים וחלק נשארים (פייסבוק בוחרת מה נמחק ומה נשאר), ואי אפשר יותר להיכנס לחשבון - גם אם יש לך את הסיסמה. 
כפי שאני מסבירה וממליצה במדריך הטכני, אם יש לך גישה לחשבון הפייסבוק של הנפטר, כדאי דבר ראשון לגבות את תכולתו, כיוון שבכל רגע הוא עלול להפוך לפרופיל הנצחה, ולא תהיה לך גישה אליו יותר. בעקבות המקרה של הילה אני מוסיפה המלצה נוספת: אם אין לך פרופיל משל עצמך, צור לעצמך כזה, הצע חברות לנפטר ואשר את ההצעה מהחשבון שלו כל זמן שעדיין יש לך גישה אליו - כך, תוכל לפחות לראות את הפרופיל גם אם יהפוך לפרופיל הנצחה, כי לחברים עדיין תהיה גישה אליו. אולי אם הילה היתה קוראת את המדריך הטכני בשלב מוקדם יותר, חלק מהכאב שנגרם לה היה יכול להיחסך. 

בברזיל, שופטת פסקה החודש (אפריל 2013) שעל פייסבוק להיעתר מיידית לבקשתה של אם שבתה בת ה-24 נהרגה ולמחוק את פרופיל הפייסבוק של הבת. בכתבה שהתפרסמה ב-BBC (ותודה לצח בן יהודה ששלח לי את הלינק), Brazil judge orders Facebook memorial page removed, מצוטטת האם (בתרגום חופשי שלי): 
"בכריסמס, רבים מחבריה פרסמו על הקיר שלה תמונות משותפות עם הבת שלי והעלו זכרונות. היא היתה מאד כריזמטית, מאד פופולרית. אני בכיתי אחר כך במשך ימים". 
האם פנתה לפייסבוק במשך כמה חודשים בבקשה שימחקו את הפרופיל שמסב לה כאב רב, ומשלא נענתה, פנתה לבית המשפט. 


אנחנו רואים שחווית המוות בפייסבוק יכולה להיות מקור לנחמה גדולה באותה המידה שהיא יכולה להיות מקור לצער גדול, ושלצירוף של פייסבוק ומוות יש היבטים רבים ושונים. אמשיך להתייחס אליהם בפוסט הבא בסדרה. 


ותודה לקובי על תשומת הלב והאכפתיות. 

זה היה החלק הראשון. לקריאת החלק השני על מוות בפייסבוק, פייסבוק ומוות, לחצו כאן.
//

יום ראשון, 28 באפריל 2013

ראיון איתי במגזין של אשרת קוטלר, אפריל 2013

באפריל 2013 התראיינתי לכתבתו של ינון מילס ששודרה בתוכנית "המגזין" עם אושרת קוטלר, בחדשות ערוץ 10. ניתן לצפות בה כאן: יש חיים אחרי המוות: כך נוכל לחיות לנצח.

על הדברים שעלו במהלך הכתבה:
על האפליקציה if if die כתבתי בפוסט השארת הודעות שיישלחו לאחר המוות.
על הפרק הראשון בעונה השנייה של הסדרה "מראה שחורה" כתבתי בפוסט הזה, שבו גם מוזכרות Liveson ו-That can be my next tweet.
יכול להיות שחלק מהכאב הרב שהילה גרין חוותה יכול היה להיחסך לה, אם היתה קוראת את החלק הרלוונטי לפייסבוק בפוסט שלי המדריך הטכני  כל זמן שעוד היתה לה גישה לפרופיל של בעלה.
התיאור שבכתבה לא מדויק: פרופיל הפייסבוק של אלן לא נמחק, כיוון שפייסבוק לא מוחקת פרופילים בלי בקשה של בן משפחה - היא רק הופכת אותם לפרופילי הנצחה. פרופיל הנצחה זמין רק לחברים, וכיוון שהילה לא היתה חברה של אלן אלא פעלה מתוך הפרופיל שלו עצמו, היא לא יכלה לראות את הפרופיל שלו יותר מהרגע שהונצח. המדיניות של פייסבוק לגבי פרופילי הנצחה מאד שנויה במחלוקת, ומה שהילה חוותה הוא אחד התסמינים לכך, שכן כל אחד יכול להודיע לפייסבוק על מות משתמש, לא רק בני משפחה. ומהרגע שפרופיל מונצח הוא לא עולה יותר במנועי חיפוש, ואי אפשר להיכנס אליו - גם אם יש לך את הסיסמה.
על Lifenaut כתבתי בכתבה הרביעית בסדרה שכתבתי ב-2011. 

לרשימת הכיסוי התקשורתי המלא של הבלוג ניתן להיכנס לסיקור תקשורתי של הבלוג הזה והרצאות שלי, הכולל בין השאר גם לינק לראיון איתי בתוכנית רדיו של ה-BBC. 
//

יום חמישי, 25 באפריל 2013

ראיון איתי ב"עושים צהריים עם יעל דן", אפריל 2013

באפריל 2013 התראיינתי לתוכנית "עושים צהריים עם יעל דן" בגלי צה"ל

ניתן להאזין בלינק הזה, תחת הכותרת "תוכניות מוקלטות", בלחיצה על: 23/4/13 - חלק ב', סאונד.

הראיון איתי מתחיל בתזמון 20:05. 

לרשימת הכיסוי התקשורתי המלא של הבלוג ניתן להיכנס לסיקור תקשורתי של הבלוג הזה והרצאות שלי, הכולל בין השאר גם לינק לראיון איתי בתוכנית רדיו של ה-BBC. 
//

יום שני, 22 באפריל 2013

ראיון איתי ב"לונדון את קירשנבאום", אפריל 2013

באפריל 2013 התראיינתי לתוכנית "לונדון את קירשנבאום" בערוץ 10 (ברוך קרא החליף את מוטי קירשנבאום כמנחה באותו ערב)


נפלה טעות בכתובית: הקרדיט על השקופית היה אמור להיות "גרפיקה: שירי ישועה". הנתונים הם, כמובן, מתוך אבק דיגיטלי.



פרטים נוספים על הספקיות הישראליות ניתן למצוא בפוסטים המדריך הטכני והזווית הישראלית

לרשימת הכיסוי התקשורתי המלא של הבלוג ניתן להיכנס לסיקור תקשורתי של הבלוג הזה והרצאות שלי, הכולל בין השאר גם לינק לראיון איתי בתוכנית רדיו של ה-BBC. 
//

יום רביעי, 17 באפריל 2013

שינוי בחקיקה בישראל?

בהמשך לפגישה ברמו"ט (הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע במשרד המשפטים) שהתקיימה בסוף פברואר 2013, נפגשתי בתחילת אפריל 2013 במשרד המשפטים עם ראש תחום ייעוץ וחקיקה אזרחית - עו"ד ארז קמיניץ, עו"ד הווארד פולינר - ממונה קניין רוחני, עו"ד אריאל צבי והמתמחים ישי פרלמן ומשה פרוכט, ועו"ד ניר גרסון מרמו"ט - ממונה טכנולוגיה

הכרתי לנוכחים באופן ראשוני את הנושאים: מורשת דיגיטלית, עיזבון דיגיטלי ונכסים דיגיטליים ווירטואליים, וסקרתי בקצרה את המצב בעולם בתחומים אלו, מבחינה כללית ומבחינה משפטית: 
הצגתי את המצב כפי שהוא בישראל כיום: אף ספקית לא מפרסמת ברשת את המדיניות שלה במקרה של מות משתמש, לחלקן יש מדיניות מעוררת תמיהה ופניה לחברה נוספת טרם נענתה: 



התמקדנו בדיני ההורשה בישראל ופירקנו מושגי יסוד לגורמים: האם ההגדרות בהן משתמשים בעולם יחולו גם כאן? - למילה עיזבון יש משמעות משפטית, אם משתמשים במינוח עיזבון דיגיטלי, וטרם התקבלו החלטות לגבי משמעויות כאלו בישראל. 

היתה פגישה ראשונית ואנחנו רק בתחילתו של תהליך, אבל יצאתי מהפגישה בתחושה שיש תהליך, ויש עם מי לדבר. פגשתי אנשים שנראה שרוצים בכנות ללמוד עוד על הנושא ומתחילים להכיר בחשיבותו, ואני מקווה שהתהליך יביא לשינוי בחקיקה הישראלית. 

אמשיך לעדכן. 
//

יום ראשון, 14 באפריל 2013

גוגל מציעה פיתרון חדש: ניהול חשבון לא פעיל

גוגל פרסמה בבלוג שלה ב-11/4/13 פוסט שיצר אדוות רבות, על שירות חדש שהיא משיקה: ניהול חשבון לא פעיל. הרחבה אפשר למצוא כאן, בתמיכה הכללית של גוגל, תחת "חשבונות משתמש".

השירות מאפשר למשתמש בשירותיה לקבוע לגבי כל אחד ואחד מהחשבונות שלו בשירותי גוגל (בלוגר, ג'ימייל, גוגל פלוס, פיקאסה, יוטיוב), מה היה רוצה שיקרה איתם במידה ויקרה לו משהו: האם ירצה שהחשבון ימחק, האם לתת לבן משפחה או חבר טוב גישה לחשבון ואם כן אז למי, ומהם פרטי יצירת הקשר עם אותם האנשים (עד עשרה) שיקבלו גישה לחשבון.

הפעלת השירות לא חייבת להיות רק כתוצאה ממשהו סופי כמו מוות, אלא גם ממשהו זמני כמו אובדן זיכרון, תאונה, מחלה, נכות, פציעה, או כל דבר אחר שעלול לגרום לנו לא לזכור את הסיסמה לחשבון שלנו, או לא להיות מסוגלים לתפעל אותו.  

שירותים כאלה הוצעו עד היום בשפע - אבל לא על ידי הספקיות עצמן, אלא על ידי חברות חיצוניות המתמחות בשירותי ניהול עיזבון דיגיטלי או מורשת דיגיטלית. רשימה חלקית שלהן נמצאת בפוסט לנהל את העיזבון הדיגיטלי. גוגל היא ספקית השירות הראשונה שמציעה פתרונות כאלו בעצמה. 

יש הבדל בין לאפשר למשתמש לבחור ולהחליט בעצמו מה יעשה עם הנכסים הדיגיטליים או הוירטואליים שלו אחרי מותו - שירות שראינו עד עכשיו כאמור רק בחברות המתמחות בפתרונות לניהול נכסים כאלו, לבין מדיניות הספקית מה יעשה עם הנכסים הדיגיטליים או הוירטואליים של המשתמש אחרי מותו, מבלי שהוא בחר או החליט על כך - שהיא המדיניות שראינו עד היום (דוגמאות רבות יש בפוסט המדריך הטכני), וגוגל היא הראשונה שפורצת כאן גבולות חדשים.

גוגל כותבים על השירות שלהם:
מה תרצה שיקרה עם התמונות, הודעות הדוא"ל והמסמכים שלך כשתפסיק להשתמש בחשבון? Google נותנת לך את השליטה.
ייתכן שתרצה לשתף את הנתונים שלך עם חברים או בני משפחה מהימנים, או שתרצה שהחשבון יימחק לחלוטין. ישנם מצבים רבים שעלולים למנוע ממך גישה לחשבון Google או שימוש בו. לא משנה מה הסיבה, אנו נותנים לך את האפשרות להחליט מה יקרה לנתונים שלך. 
באמצעות ניהול חשבון לא פעיל, תוכל להחליט האם וכיצד יטופל החשבון שלך כאשר הוא לא יהיה פעיל, מה יקרה לנתונים שלך ומי יקבל התראה.
גוגל מציעה לכל משתמש להגדיר לגבי כל חשבון, מהו פרק הזמן שהוא מקציב לחשבון הזה עד שיוגדר כלא פעיל: שלושה חודשים, חצי שנה, תשעה חודשים, שנה, 15 חודשים או 18 חודשים. הספירה מתחילה מהכניסה האחרונה שלך לחשבון: 
אתה מגדיר פרק זמן קצוב לתפוגה, שלאחריו ניתן לסווג את חשבונך כבלתי פעיל. פרק הזמן הקצוב לתפוגה מתחיל עם הכניסה האחרונה שלך לחשבון Google שלך.
ובמסך הבא:

גוגל מסבירה שהיא מודדת פעילות בכמה פרמטרים: כניסות לחשבון (הקלדת שם משתמש וסיסמה), שימוש באפליקציית ג'ימייל בטלפון הנייד ושימוש בדיווחי מיקום (check-ins) באנדרואיד. 

לאחר שפרק הזמן שהקצבת להגדרת החשבון כלא פעיל יעבור כמעט לחלוטין, תקבל התרעה גם באמצעות סמס וגם באמצעות מייל שיישלח לכתובת המייל החלופית (אותה הכתובת שבאמצעותה ניתן לשחזר את סיסמת הכניסה לחשבון גוגל אם נשכחה), שמיידעת כי בקרוב החשבון יוגדר כבלתי פעיל, וההנחיות שהגדרת מראש ייכנסו לתוקף. ההתרעה מאפשת לך להיכנס לחשבון באופן יזום ולמנוע את ההפעלה, אם לא מדובר ב"דבר האמיתי". 
ניהול חשבון לא פעיל יודיע לך באמצעות הודעת דוא"ל או טקסט לפני סיום תקופת הזמן הקצוב לתפוגה.  
 ובמסך הבא:

אם בחרת שהחשבון יימחק, הוא יימחק לחלוטין, כולל כל מה שפרסמת באמצעות חשבון זה באופן פומבי:
אם תרצה, תן הוראה ל-Google למחוק את החשבון שלך בשמך.
 ובמסך הבא:

גוגל מציעים להגדיר אנשי קשר לאחת משתי מטרות: כדי להודיע להם שהחשבון הפך ללא פעיל, או כדי לאפשר להם גישה לתכניו. אם בחרת לאפשר לאדם מסוים או לכמה אנשים גישה לתכני החשבון, תצטרך לספק לגוגל גם כתובת מייל שלהם וגם מספר טלפון שלהם, כדי שלא יהיה חשש שהמידע נופל לידיים הלא נכונות (אם חשבון המייל של החבר או בן המשפחה נפרץ, למשל).
הוסף אנשי קשר מהימנים שיש ליידע אותם כשלא תשתמש עוד בחשבונך. תוכל גם לשתף איתם נתונים, אם תרצה.
 ובמסך הבא: 

בזמן הגדרת אנשי הקשר ככאלו הם לא יקבלו על כך הודעה - זה תלוי במשתמש האם הוא מיידע אותם לגבי התפקיד החדש שלהם או לא. גוגל תיצור איתם קשר רק כשההנחיות לגבי החשבון הלא פעיל ייכנסו לתוקף.

אם בחרת רק ליידע אותם, המייל ייראה כך: 
John Doe (john.doe@gmail.com) instructed Google to send you this mail automatically after John stopped using his account.
Sincerely,The Google Accounts Team
אם בחרת גם לתת לו/הם גישה לתכני החשבון, המייל מגוגל ייראה כך: 
John Doe (john.doe@gmail.com) instructed Google to send you this mail automatically after John stopped using his account.
John Doe has given you access to the following account data:
+1s 
Blogger
Drive 
Latitude 
Mail 
Picasa Web Albums 
YouTube 
Download John's data here
Sincerely,The Google Accounts Team

שימו לב: בניגוד לפתרונות שמציעות חברות שירותי ניהול העיזבון הדיגיטלי או המורשת הדיגיטלית, גוגל לא תיתן לאנשי הקשר הנבחרים את סיסמת הכניסה לחשבון - ובכך אפשרות להשתמש בו - אלא רק אפשרות להוריד את המידע. 

כשהייתי בלונדון באוקטובר 2012 באי-כנס "יום המוות הדיגיטלי", קראתי לדיון שיזמתי: מה ניתן לעשות שעדיין לא נעשה? ומה שהצעתי היה בדיוק זה: להעביר את הטיפול מחברות חיצוניות לספקיות עצמן.

הפיתרון שהצעתי היה שכמו שהרשמה לשירות אינטרנטי מחייבת סימון V בתיבה שמאשרת שקראנו את תנאי השימוש, ובלעדי הסימון הזה אי אפשר להצטרף לשירות, שמיד לאחריה תופיע תיבה נוספת שגם אותה נהיה חייבים לסמן, ובה נתייחס למה היינו רוצים שיקרה עם החשבון הזה אחרי מותנו. כמו שמדי פעם אנחנו מתבקשים לאשרר את הסיסמה או לקבוע חדשה, שמדי פעם נצטרך לאשרר את החלטתנו. הפוסט המפרט את האי-כנס נמצא רק בבלוג שלי באנגלית: My notes during Digital Death Day 2012

אני שמחה לראות שגוגל לוקחים צעד ענק בכיוון הזה ומציעים את הפיתרון "בתוך הבית" - אבל זה שזה לא חובה אלא רשות, הופך את זה לטוב אבל לא לטוב מאוד. 


תודה לאנשים הרבים ששלחו לי את הלינק למדיניות החדשה של גוגל כשהתפרסמה, ובמיוחד לפול סולומון, מנהל התקשורת ומערך הדוברות של גוגל ביוון ובישראל, שבאדיבותו שלח לי את הלינק מיד לאחר שהתפרסם לראשונה. 

כתבתי פוסט נפרד ובו מחשבותי על השירות הזה
//

יום רביעי, 3 באפריל 2013

(עוד) גיימר מונצח כדמות במשחק

הכתבה על ג'יימס פיין, הגיימר האנגלי שנפטר ממחלת הסרטן והונצח כדמות במשחק: Cancer patient is immortalised as 3D character in PC game, שהתפרסמה ב-25/3/13 בחדשות Yahoo! של אנגליה ואירלנד,

ג'יימס פיין, שנפטר השנה, כשהיה בן 24, "יככב" כמפקד לגיון רומאי כדמות במשחק שיעלה באוקטובר 2013:
Total War: Rome II

הזכירה לי את הראיון שערכתי עם הגיימר המפורסם ג'ון "NEVERDIE" ג'ייקובס, שהנציח את אהובתו הגיימרית המתה, טינה, כדמות במשחק שיצר. 

טינה ליו, נפטרה ב-2005 

האווטאר של טינה, Island Girl, מונצח ב-2010 במשחק Next Island 

את הראיון המלא שערכתי עם ג'ון NEVERDIE ג'ייקובס ניתן לקרוא כאן, וחלק ממנו הופיע בכתבה הרביעית והאחרונה בסדרת הכתבות שכתבתי לוויינט: "אפשר לחיות אחרי המוות. כמעט". 
//