כל החומרים בבלוג עומדים לרשותך בחינם. הם מסודרים לפי נושאים בתפריט מימין, כדאי לגלול מלמעלה למטה על מנת לראות את כל האפשרויות

יום שני, 26 באוגוסט 2013

נפתח קורס בטנטולוגיה באוניברסיטת חיפה

יכול להיות שהמידע הבא יהיה רלוונטי לחלק מקוראי הבלוג: 
בנובמבר ייפתח באוניברסיטת חיפה קורס בטנטולוגיהמדעי האובדן, השכול והאבל





יום שבת, 10 באוגוסט 2013

מוות בפייסבוק, פייסבוק ומוות - חלק שני

אם אתה לא שם, אתה לא קיים?


למשתמשי פייסבוק יש אפשרות להגדיר משתמשי פייסבוק אחרים כקרובי משפחתם, ואת סוג הקירבה. אני לא זוכרת מי מאיתנו יזם את זה, אבל טל ואני הגדרנו זה את זו כאח ואחות, ולכן כשנכנסים ל"אודות" בפרופיל שלי רואים שהוא אחי: 

צילומסך - הפרופיל שלי בפייסבוק

וכשנכנסים ל"אודות" בפרופיל שלו, רואים שאני אחותו: 

צילומסך - הפרופיל של טל בפייסבוק

(שני הצדדים צריכים לאשר את הקשר המשפחתי כדי שהוא יופיע בפרופיל).

אנשים שמכירים את טל אבל לא את המשפחה וראו את הפייסבוק שלו, הבינו שיש לו אחות: אני. אנשים שנכחו בלוויה שלו ושמעו אותי מדברת, הבינו שיש לו אחות: עוד פעם אני. אבל - יש לנו עוד אחות, ענבל, שגם לא דיברה בלוויה וגם אין לה פייסבוק: שתי בחירות אישיות לגיטימיות, אבל השילוב ביניהן גרם לכך שאנשים רבים שהגיעו לשבעה פשוט לא ידעו שהיא קיימת, וחיפשו אותי, ולא ידעו שהם צריכים לחפש גם אותה. מצאתי את עצמי אומרת כל כך הרבה פעמים "יש לנו עוד אחות", שפרסמתי הבהרה בפייסבוק במהלך השבעה: "יש לנו עוד אחות, ענבל, היא פשוט לא בפייסבוק": 

צילומסך מהקיר שלי בפייסבוק, 5/3/11 (טל נהרג ב 2/3/11) 

הרגשתי שפייסבוק הפך ל"חזות הכל" ושאם בפייסבוק כתובה אחות אחת, אז כנראה שזה מה שיש לטל: אחות אחת. 

אם אתה שם, אתה קיים? 


מאקו פרסמו בעברית (ותודה לרינת קורבט על הלינק) את הסיפור שהתפרסם במקור באנגלית, על שני צעירים בני 25 - 26, ג'ורדן בוסקירק ורנדל קרוסלי, שרצחו בארה"ב צעירה בת 19, קייתלין וולף,


והעלו עדכונים בפייסבוק שלה לאחר מותה, כדי ליצור את הרושם שהיא עדיין בחיים. 


אי אפשר להבין רוצחים, אבל אפשר להבין למה הרוצחים ניסו להסוות את עקבותיהם באמצעות הפייסבוק: אם כשאתה לא שם אתה לא קיים, אז זה צריך לעבוד גם בכיוון השני: אם אתה שם, כנראה שאתה קיים. 

לא רק כלי תקשורת, גם כלי תיקשור 


כשהאזנתי לתוכנית השביעית בעונה השנייה של סדרת הרדיו המצוינת והמומלצת Digital Human ב-Radio 4 של ה-BBC, חוויתי רגע שבו, כמו בסרטים המצויירים, נדלקה לי נורה מעל הראש. ד"ר איליין קסקט אמרה (20:10): 
"דיברתי על פייסבוק כסוג של מדיום מודרני, והסיבה שהתייחסתי אליו ככזה היא שהופתעתי מהעוצמה בה המשתתפים במחקר שלי - והמטופלים השכולים שלי - שהמשיכו לתקשר דרך הפייסבוק, חוו את הפייסבוק כערוץ התקשורת הישיר והעיקרי שלהם עם הנפטרים. אז אם בעידן הויקטוריאני היית הולך לסיאנס, והיית יושב סביב שולחן והיה שם מדיום שהיה אחראי על התיקשור ועל העברת המסרים לאנשים שמעבר, אז כיום, פייסבוק הוא תופעה טכנולוגית, והוא המדיום - זה לא מדיום אנושי, זה מדיום טכנולוגי, ואנשים משתמשים באתר כמו בצינור שדרכו הם יוצרים קשר עם המתים". 
כששמעתי אותה (גילוי נאות: גם אני רואיינתי לאותה התוכנית) פתאום הבנתי שזה גם מה שאני עשיתי: באופן מודע, תייגתי את טל ושמתי תכנים על הקיר שלו כדי שהחברים שלו יראו וידעו, ויחד עם זאת, באופן לא מודע, תייגתי את טל ושמתי לו תכנים על הקיר כדי שהוא יראה, כדי שהוא ידע.  

גילי מוסינזון העלה סטטוס מרגש בפייסבוק שלו ביום השנה למותו של אביו, הסופר והמחזאי יגאל מוסינזון, שמדגים, בעיני, בדיוק את מה שמדברת עליו ד"ר קסקט: 

צילומסך מפייסבוק, מאי 2013

מצד אחד גילי מודע לכך שאבא שלו לא נמצא בפייסבוק: "ידוע לי שלפוסט הזה, אתה לא תעשה לייק, ובטח לא שר, ומה שבטוח הוא, שבגן עדן אין אינטרנט", ומצד שני, גילי כותב את הפוסט הזה לאבא שלו בפייסבוק, מתקשר איתו דרך פייסבוק. 

מי שמתפעל את פרופיל הפייסבוק של תאיר ראדה, שנרצחה בדצמבר 2006 כשהיתה בת 13 וחצי, לוקח את התיקשור צעד אחד קדימה ומפרסם סטטוסים בשמה גם שנים רבות לאחר מותה:  

סטטוס שתאיר ראדה העלתה (מן האוב?) בפורים, פברואר 2013 

ותודה לתום אשחר ששלח לי את הלינק.

התמונות, קטעי הוידאו והסטטוסים נכתבים לא רק מהפרופיל של תאיר, ולא רק כביכול על ידה בגוף ראשון ("קליפ הבת מצווה שלי" ולא "קליפ הבת מצווה שלה") - אלא כביכול על ידה לאחר מותה בזמן הווה, ורובנו ימצאו אותם מטרידים וקשים לקריאה:  

סטטוס שעלה בקיר של תאיר ראדה בחנוכה, דצמבר 2012 

"יצאתי רק לרגע מהחושך, כדי לומר לכולם שבת שלום ושתזכרו מחר, בערב חנוכה, חג האורים, לחשוב גם עלי שאני רוצה כבר גם לא לפחד יותר ולצאת מהחושך אל האור. מקווה שקולי ישמע ותגמר כבר התקופה הארוכה הזו שלי בחושך" 
מקריאה בקיר לא ברור האם עורכת הדין שלה מתחזקת את הפרופיל או בני משפחתה, לא ברור האם זה חלק מקמפיין מחושב המיועד להשאיר את הרצח בכותרות, או שזה ערוץ תקשורת שמבחינת בני המשפחה הוא לגיטימי ומשמש לתיעול כאבם, או כאמצעי לביטוי הביקורת הרבה שיש להם על החקירה בפרשה. 
כתבתי הודעה למי שמתפעל/ת את הפרופיל וטרם קיבלתי מענה - אעדכן.  

עדכון נובמבר 2015: אילנה, אמה של תאיר, רואיינה על ידי רן שריג ודנה ספקטור ברדיו 103 fm ואמרה שיש קבוצת אנשים שעומדת מאחורי הפרופיל הזה, ושהוא אינו מופעל על ידי המשפחה. אילנה אמרה שלה עצמה אין פייסבוק, ושהקריאו לה בעבר פוסטים שהתפרסמו בפרופיל הזה. כתבתי פוסט בנושא

עדכון דצמבר 2015: הפרופיל של תאיר ירד. כתבתי פוסט בנושא

היום יום הולדת 


יום הולדת הוא יום טוב לסינון: דרך יעילה לדעת מי מבין חברי הפייסבוק של הנפטר אכן הכיר את הנפטר, ולכן יום הולדתו הוא תזכורת מכאיבה עבורו להיעדרו, ומי לא הכיר את הנפטר, והם רק חברי פייסבוק, ולכן יום הולדתו הוא רק עוד משהו שהפייסבוק מציג בפניו, והוא חש צורך לברך אדם שהוא בעצם אינו מכיר. 

אבי כהן נהרג באוגוסט 2012. יום הולדתו חל באפריל 2013 וידידי דורון אופק היטיב לתאר את תחושותיו באותו יום: 


הנה מספר דוגמאות לבליל שנוצר על הקיר של אבי כהן באפריל 2013, כשמונה חודשים לאחר שנהרג: 

ברכת יום הולדת על הקיר של אבי כהן, אפריל 2013, ממישהו/י שאינו/ה מודע/ת לכך שנהרג

ברכת יום הולדת על אותו הקיר, באותו היום, מחבר שכואב את מותו

ברכת יום הולדת על הקיר ממישהו/י שאינו/ה מודע/ת לכך שאבי נהרג

ברכת יום הולדת על אותו הקיר, באותו היום, מחברה שאבי חסר לה

ברכה נוספת, דומה אך שונה, ממישהו/י שאינו/ה מודע/ת לכך שאבי נהרג

חברה מתגעגעת לאבי ביום הולדתו 

שלושה חברי/ות פייסבוק, שככל הנראה לא באמת הכירו את אבי, מברכים/ות אותו ליום הולדתו 

חברה מתקשרת עם אבי ביום הולדתו

חבר/ת פייסבוק מברך/ת את אבי בברכה גנרית ליום הולדתו

חבר מתייחד עם זכרו של אבי ביום הולדתו 

חבר/ת פייסבוק שאינו/ה מודע/ת למותו, מקדיש/ה לאבי שיר ליום הולדתו 

חבר של אבי מקדיש מחשבה ורגש ביום הולדתו, ומתקשר אותם דרך הקיר

ובו זמנית, חבר/ת פייסבוק של אבי מקשט/ת את הקיר שלו בבלון. 

חווית קריאה מטרידה, בעיני ובעיני דורון - אבל דווקא לא בעיני לילך כהן שילה, בתו של אבי, בראיון ל"אבק דיגיטלי": 
"היה כיף לראות את כל הברכות, מרגש לראות כמה אהבו אותו ועדיין אוהבים ומתגעגעים. ... מי שלא יודע שהוא נהרג, כנראה מכר ולא היה מספיק קרוב אליו, אז לא כזה אכפת לי אם יודע או לא. היו לו אלפי חברים בפייסבוק! לא כולם קרובים..." 
 כמו שכתבתי בחלקו הראשון של הפוסט הזה על מוות בפייסבוק, פייסבוק ומוות - אנחנו רואים שוב ושוב שזו חוויה אישית: מה שגורם לאי נוחות אצל אדם אחד, גורם לנחת אצל אדם אחר. 

פייסבוק מאפשר לברך מישהו/י ליום הולדתו/ה היישר מתוך הקיר, בלי ה"טירחה" של להיכנס לפרופיל של החבר/ה שחוגג יום הולדת באותו יום. אני ממליצה לא להשתמש באפשרות הזו, וכן להיכנס באופן יזום לפרופיל של החבר/ה לפחות פעם בשנה, ביום ההולדת - אם קרה אסון, לפחות תדעו. זה רלוונטי במיוחד אם זה מישהו/י שאתם לא כל כך מכירים, או מישהו/י שמזמן לא נכנסתם לפרופיל שלו/ה. 


כיוון שעדיין אין אתיקה וכללי התנהגות ברורים לגבי התייחסות לנפטרים בפייסבוק בכלל ובימי ההולדת שלהם בפרט, התהיות בנושא עולות אפילו בדיונים בנושאים שונים לחלוטין, כמו בקהילת אוכל כשר ב-ynet, ותודה לצח בן יהודה ששלח לי את הלינק

צילומסך מתוך פרסום בקהילת אוכל כשר ב-ynet, נובמבר 2011 

"שלשום קיבלתי מהפייסבוק תזכורת על יום הולדת לחברה שנפטרה"
"לפני כשבועיים היה צריך להיות לה יומולדת. אז במקום לרשום לה יומולדת שמח, כולנו העלינו זכרונות והעלינו קליפים של המוסיקה שהיא אהבה וכו'"
"החברים החלו לרשום בדף שלו מילות געגוע, ומדי פעם עלה על הקיר שלי סטטוס קורע לב. מדי שנה הפייסבוק גם מזכיר שיש לו יומולדת, ואז יש תכונה ערה יותר בדף שלו. ומה חמוץ פה? שבטיוליו בעולם רכש לו כמה חברים מחו"ל. אלה כותבים לו הודעות מקסימות, ומאחלים לו חיים מאושרים. לאף אחד אין את האומץ לתרגם להם את הודעת האבל המקורית, ולהסביר להם שהוא כבר לא יענה להם בלייק. ועוד בהקשר זה - כמה מילים שליליות על הברכות האוטומטיות שנשלחות מחלק מהאנשים: מילא זה שאישי זה לא, בפייסבוק אתה ממילא רק יוצא ידי חובה בברכת יום ההולדת, הקרובים באמת הרי מתקשרים (אם לא חוגגים איתך). אבל כשברכה אוטומטית עליזה ומלאת בלונים כזו קופצת אצלו בקיר - אני ממש מתעצבנת"

אני מסכימה עם אותה הגולשת - גם אותי זה מעצבן.
כשאנשים כותבים על הקיר של טל ביום הולדתו איחולים הקשורים להמשך חייו, אני יודעת שהם לא יודעים שהוא כבר לא חי, ולכן אני יודעת שהם לא מכירים אותו. ואז זה מעצבן ומעציב אותי, שיש כל כך הרבה אנשים שמכירים את טל ואוהבים אותו והיו שמחים להיות חברי פייסבוק שלו והם לא - ויש כל מיני פרופילים פיקטיביים או אנשים שאין להם מושג מי הוא, שהם כן חברי פייסבוק שלו. 

יוסי פינק כתב ב"אייס" על חווית הפייסבוק בימי הולדת של נפטרים, ותודה לרוני קיבס על הלינק:  


הלינק שהוא מפנה אליו בכתבה, הפרופיל של אלונה קורן, כבר לא זמין. אני מקווה שזה כתוצאה מבחירה מודעת של משפחתה, ולא כתוצאה מתעלולי פייסבוק. 

כשקוראים את הכותרת: "המקרה הכי מוזר שנתקלתי בו בפייסבוק - תהיו מוכנים להלם", צריך לזכור שטור הדעה הזה התפרסם במרץ 2012. כיום, קשה להאמין שסיפור כזה היה מקבל כותרת כזו: הסטטיסטיקות מדברות על כך ששלושה משתמשי פייסבוק מתים בכל דקה, מה שאומר שכולנו כבר מוקפים בפרופילים של אנשים שאינם בין החיים, וקרוב לוודאי שרובנו כבר חווינו יומולדת של חבר פייסבוק שנפטר. 

"עשיתי לייק לאזכרה" 


אלון מטריקין-גולד הדהים אותי בדיוק וברגישות שבו התבטא בקטע ה Spoken-word שלו, שבוצע באפריל 2012 בערב Slam Poetry בתל אביב: "עשיתי לייק לאזכרה": 


"אין מוות בפייסבוק, יש רק איוונט ללוויה. אין צער או כאב, יש רק סטטוס שמעדכן על שינוי מועד האזכרה. כנגד כל חוקי הטבע, המוות שלה לא מונע ממנה להמשיך ולקבל הודעות, לשלוח מסרים ולעדכן מתי אמור להיות לה יומולדת. כל המוות שלה הצטמצם לכדי שינוי סטטוס, וכמו רוח רפאים, היא מסתובבת בין כל החברים שלי, ונטמעת בנוף. 
 ...
אני שולח לה שירים ותמונות מעבר לדפי החושך, מחכה שהיא תגיב, עד שהיא תגיד 'יש לי היום יום הולדת, אולי אתה רוצה לכתוב לי על הקיר?'"   

זה היה החלק השני. לקריאת החלק הראשון על מוות בפייסבוק, פייסבוק ומוות, לחצו כאן.  

יום רביעי, 7 באוגוסט 2013