כל החומרים בבלוג עומדים לרשותך בחינם. הם מסודרים לפי נושאים בתפריט מימין, כדאי לגלול מלמעלה למטה על מנת לראות את כל האפשרויות

יום ראשון, 15 בספטמבר 2013

חוסר הקשר בין טכנולוגיה מודרנית ובין מוות בעידן המודרני (וחבל)

השאלה הראשונה ששאלתי כשצפיתי לראשונה בסרטון ההשקה של האייפון החדש, 5s, היתה: ומה יקרה אחרי מות/ה של המשתמש/ת? 


שכן המכשיר החדש לומד לזהות את טביעת האצבע של בעליו ולהיפתח לפיה. 
מה שנאמר בסרטון הוא נכון:
"טביעת אצבע היא אחת הסיסמאות הטובות בעולם - היא תמיד איתך ואין שתיים זהות".
אבל בניגוד לסיסמאות אחרות, את הסיסמה הזו אי אפשר להוריש הלאה - במיוחד כשבאפל וידאו שרק טביעת אצבע של אדם חי תשמש לפתיחת המכשיר. 

לאחר מוות, במיוחד אם הוא פתאומי, מכשיר הטלפון של הנפטר/ת עשוי להיות יקר מפז לקרוביו/ה - כפי שראינו גם בסטטוס העצוב של האח צח כהן שחיפש בשבעה של אחותו, נוי, את הטלפון שלה: 


האייפון נגנב ככל הנראה על ידי צעירה בת גילה של נוי, וכל תכולתו נמחקה, מה שגרם לקרוביה צער עז.
אם האייפון היה מוגן בטביעת אצבע, זה נכון שהגנבת לא היתה מצליחה למחוק את תכולתו ולהשתמש בו כבשלה - אבל גם בני משפחתה של נוי לא היו יכולים לפתוח אותו ולראות את מה שאחיה הגדיר כ:
"לקרוא הודעות, לראות תמונות ושנייה באמת לחבק את מה שעוד נשאר ממנה". 
אותה בעיה מתעוררת גם עם התוכנה לזיהוי פנים המובנית בתוך מערכת ההפעלה של טלפוני אנדרואיד: 


עם הקוראים שהמחשבה הזו מורבידית מדי עבורם הסליחה - אבל: תדמיינו לכם בדיוק את אותה הסיטואציה שצפינו בה בסרטון עכשיו, ילד שמנסה לפתוח באמצעות תווי פניו את האייפון של אביו - רק שאביו כבר לא בחיים, והוא נשאר נעול מחוצה לו. 

הסקר שערכתי מוקדם יותר השנה (בשיתוף פעולה עם הבלוגים חדר 404 ומדע אחר) ושענו עליו 506 איש, כלל גם שאלות שעסקו במוּכנות שלנו לתת גישה וברצון שלנו לקבל גישה לטלפון הסלולרי ותכולתו: אנשי קשר, תמונות, תכתובות וכו', לאחר המוות שלנו או של יקירינו. 

ראינו בתוצאותיו ש-% 76 מהמשיבים מוכנים שלבני/בנות זוגם/ן תהיה גישה למכשיר הסלולרי שלהם לאחר מותם, % 49 מוכנים שתהיה גישה להוריהם ו-% 54 מוכנים שתהיה גישה לילדיהם. 


לגבי הרצון של אותם המשיבים לקבל גישה לסלולרי שישאירו אחריהם יקיריהם אם יקרה להם משהו, ראינו
ש-% 79 מהם רוצים לקבל גישה לסלולרי של ילדיהם, % 70 רוצים לקבל גישה לסלולרי של בני/בנות הזוג שלהם/ן ו-% 61 רוצים לקבל גישה לסלולרי של הוריהם.  


אם להם או לקרוביהם יהיה אייפון 5s או אנדרואיד, נראה שהאחוזים האלו ירדו, בפועל, לאפס, ויגרמו כאב וצער נוספים למי שרק רוצים לראות את התמונות האחרונות של יקיריהם (כי, הרי, בינינו, מי באמת עושה גיבויים). 

זה כמובן חשוב שחברות הטלפוניה רוצות לתת פתרונות למשתמשיהן שיגרמו להם להרגיש מוגנים בחייהם - אבל כיוון שאם יש דבר אחד שמשותף לכל הלקוחות של כל החברות (ושוב, עם הקוראים הסליחה), זה שהם הולכים למות, הייתי מצפה שהטכנולוגיה המודרנית תתייחס ותמצא פתרונות גם להיבטים הקשורים למוות בעידן המודרני, ולא רק לחיים בו.



עדכון, ותודה לזיו קיטרו על הלינק:
בכתבה הזו מצויין שאם לא נעשה שימוש באייפון 5s במשך 48 שעות, הכניסה באמעות זיהוי אצבעות מתאפסת, ואפשר להיכנס באמצעות סיסמה. נותר לנו רק לקוות שבני משפחת הנפטר ידעו את הסיסמה, אם יקרה אסון ויזדקקו לה.


עדכון יוני 2014: 
הרעיון של זיהוי באמצעות טביעת אצבע הולך ומתרחב, כפי שמפורסם בכתבה הזו. בעיני זה רעיון ממש גרוע, בכל הנוגע למוות דיגיטלי. אנשים עלולים למצוא את עצמם נעולים מחוץ לעוד יותר חשבונות ממה שהם כבר, לאחר מות יקירם / יקירתם. 

יום חמישי, 12 בספטמבר 2013

הצד המכוער של מוות בעידן הדיגיטלי

הזווית הראשונה, והקלה יותר, של הצד המכוער של המוות היא "Ghosting" - גניבת זהויות לאחר המוותכתבה שהוקדשה לכך התפרסמה ב-2012, ותודה לקליה המלין ששלחה לי את הלינק: 

נתונים המתפרסמים בהספדים משמשים לא רק את מוקיריו ומכריו של הנפטר לקבלת מידע עליו, אלא גם את מי שמתעתד לגנוב את זהותו או דמותו. ההספדים ושאר הפרסומים הפומביים מיידעים בנדיבות את הגנבים גם לגבי מועדי הלוויה, השבעה וכו' - מועדים שבהם הבתים יהיו ריקים מאנשים ויאפשרו גניבה של חפצים פיזיים, שיספקו מידע נוסף ויסייעו לאחר מכן באימות הזהות הגנובה. במקרים מסויימים לא ייגנבו חפצים בעלי ערך כספי אלא רק חפצים בעלי ערך זיהויי, כמו תעודת לידה, תעודת זהות ורישיון נהיגה. (גם בישראל שימשה לוויה בעלת פרופיל ציבורי גבוה כמקור מידע, והדירה של בתו של יצחק שמיר נפרצה בעת הלוויתו, אם כי במקרה זה מדובר בגניבה למטרות כספיות בלבד, למיטב ידיעתי). 

מקרה אחד של גניבת זהות לאחר מוות שהגיע לתקשורת ב-2012 הוא של מהגר בלתי חוקי שעבד במשך 20 שנה כמאבטח בכיר בשדה תעופה בניו-ג'רזי, ארה"ב - תחת זהות שאימץ של אדם שנרצח ב-1992. הוא עבר את בדיקות הכניסה לתפקיד כיוון שהיו בידיו כל המסמכים הנדרשים, כולל תעודת הלידה ותעודת הזהות של הנרצח. 

מקרה נוסף, שהתפרסם ב-2011, הוא של בולגרי שהשתמש במשך 15 שנים בשמו ובתאריך לידתו של פעוט אמריקאי שנחטף ונרצח כשהיה בן שלוש, ב-1982. הוא התגלה בבדיקה שגרתית שמתבצעת בארה"ב ונקראת "Operation Death Match" - הרצה של נתוני דרכונים מול נתוני שמות ופרטי נפטרים. כך נתפסו גנבי זהויות של לפחות 150 נפטרים נוספים, ביניהם אנגלי בן 41 שאימץ זהות של אמריקאי שנפטר ב-1994. 

כדי להימנע מ"רוחות רפאים אנושיות" להופיע תחת שמות יקיריכם שנפטרו, ממליצים בכתבה, בכתבה ובפוסט להמעיט בכמות המידע שמתפרסם על הנפטר/ת ברשת, וליידע את כל הרשויות והגורמים הרלוונטיים, כולל חברות כרטיסי אשראי, בנקים ורשויות עירוניות וממשלתיות, בדבר המוות. 



הזווית השנייה, והקשה יותר, של הצד המכוער של מוות בעידן הדיגיטלי, היא Death Trolling  - "בריונות מוות" - תופעה שמופיעה במקום השביעי ברשימת עשרת הקהילות המטרידות ביותר שאנחנו עלולים להיתקל בהן ברחבי הרשת, שהתפרסמה באוגוסט 2012 באתר האמריקאי The Next Web (ותודה לאילת יגיל ששלחה לי את הלינק).

לשמחתי לא נתקלתי בתופעה המבחילה והמכוערת הזו באופן אישי, אבל מסתבר שדפי ואתרי הנצחה וזיכרון הופכים מטרה להרס ולבריונות שרק מוסיפה צער על צער וכאב על כאב - כמו במקרה בו אתר הנצחה לבת 17 שהתאבדה בארה"ב הושחת

אכזריות ורוע רבים אף יותר הפגין שון דאפי האנגלי, "טרול מוות" שחיפש אתרי הנצחה של ילדים על מנת להשחית אותם. הוא יצר דברים איומים כמו סרטון שהעלה ליוטיוב ובו שתל את פניה של בת 15, שהתאבדה על פסי רכבת, על רכבת נוסעת, לצלילי סדרת הילדים המצוירת הפופולרית "תומס הקטר". במקרה מזעזע אחר הוא כתב לאם שבתה בת ה-14 נפטרה מהתקף אפילפסיה: "אמא, תעזרי לי, חם כאן בגיהנום". אני מודה שקשה לי להעלות את הזוועות האלו על הכתב. שון נעצר ונכלא ל-18 שבועות - מעט מדי, לטעמי. גם נאסר עליו להשתמש ברשתות חברתיות למשך חמש שנים - אני תוהה איך האיסור הזה נאכף. 

אזכור קודם לתופעה הנוראית מופיע במהדורת חדשות של NBC בארה"ב ממרץ 2010 (ותודה לד"ר כרמל ויסמן ששלחה לי את הלינק). הם מתייחסים לאותו המקרה של בת ה-17 מארה"ב, עם ציטוטים קשים לצפייה: היא התאבדה בתלייה, ואכזריות נוראה הופגנה כלפי בני משפחתה כשהוצפו באימג'ים של חבלים ובהערות כתובות שכללו את המילה "תלייה" - אבל גם בדברים גרועים יותר, שנחסכו בכתבה הזו מהצופים: 


הכתבה מדברת גם על מקרה מזעזע נוסף, מוקדם יותר, מ-2006, ומפורסם יותר, שבעטיו בת 18, שנהרגה בארה"ב בהתנגשות כשאיבדה שליטה על הרכב בו נהגה, "זכתה" לערך בויקיפדיה משל עצמה. תמונות שצולמו במקום מותה על ידי שוטרי תנועה, הודלפו, ולא רק שהן פורסמו ברשת, אלא גם בהפגנת רשעות יוצאת דופן, נשלחו כקבצים מצורפים במייל לבני משפחתה, תחת כותרות תמימות כביכול. הופגנה כלפיהם כזו בריונות ברשת שבני המשפחה הפסיקו להשתמש באינטרנט באופן גורף, הוציאו את בתם השנייה, אחותה של הנפטרת, ממערכת החינוך והעבירו אותה לחינוך ביתי. גם כאן, התמונות הן תחת הקטגוריה של מה שאי אפשר להראות בטלוויזיה - אבל מסתבר שאפשר, לצערנו, להראות באינטרנט. 

יום רביעי, 11 בספטמבר 2013

אני מרצה ב-24/9 ב 14:00 בתל אביב, מוזמנים

ב-24/9 ב-14:00 אני מרצה במסגרת פסטיבל אייקון בתל אביב על "זהויות מקוונות ווירטואליות אחרי המוות", או, כפי שהייתי קוראת להרצאה אם הייתי נותנת לה את שמה בשלב מאוחר יותר: "אם לקפקא היה טוויטר". 


אשמח לראותכם.