כל החומרים בבלוג עומדים לרשותך בחינם. הם מסודרים לפי נושאים בתפריט מימין, כדאי לגלול מלמעלה למטה על מנת לראות את כל האפשרויות

יום שני, 23 בנובמבר 2015

ובכן, BBC News, אתם טועים

זה רגע מאד מוזר עבורי, הרגע בו אני קוראת ידיעה של ה-BBC News ומגלה שיש בה שלוש טעויות. הולכת לבדוק את עצמי ליתר ביטחון, חוזרת לקרוא אותה וכן, גם בקריאה השלישית, הטעויות שם.

אז BBC News, טעיתם בכתבה שפרסמתם על הולי גזרד

  • "נדקרה למוות ב-Gloucester מוקדם יותר השנה" - לא, הולי נרצחה ב-2014, לא ב-2015.
  • "אם תמות, חבר או קרוב משפחה יכול לבקש שפרופיל הפייסבוק שלך יונצח" - לא, כל אחד יכול לדווח לפייסבוק על מוות, לא רק חברים וקרובי משפחה. זה גם יכול להיות אדם זר לחלוטין (שזו חלק מהבעיה).
    אני יודעת שבלינק בפייסבוק כתוב "חבר או קרוב משפחה", אבל בשום שלב את/ה לא מתבקש/ת לספק הוכחת חברות או קרבה משפחתית כלשהי - ולכן כל אחד יכול למלא את הטופס הזה, לדווח על מוות ולבקש להנציח את הפרופיל.
  • "מי שמבקש להנציח את הפרופיל יתבקש לספק לפייסבוק הוכחת מוות, כמו תעודת פטירה" - לא, כדי לבקש להנציח פרופיל לא צריך לספק תעודת פטירה, צריך רק לשים לינק להספד או מודעת אבל או משהו אחר שקשור למותו/ה.
    תתבקש/י להוכיח קרבה משפחתית ולספק תעודת פטירה רק אם תבקש/י למחוק את הפרופיל ולהסיר אותו מפייסבוק כליל - לא אם את רק מבקש/ת שיונצח. 


BBC News - וגופי תקשורת נוספים - בבקשה תרגישו חופשי לפנות אלי כשאתם מפרסמים ידיעות הקשורות למוות דיגיטלי. ורצוי, כנראה, לפני שהן מתפרסמות. 




מבולבל/ת? את/ה לא לבד. פייסבוק ומוות זה אכן מבלבל, ולכן יש בבלוג פוסט שעושה בדיוק את זה: סדר בבלגן בכל מה שקשור לפייסבוק ומוות

יום ראשון, 22 בנובמבר 2015

עדכון לגבי פרופיל הפייסבוק של תאיר ראדה

עדכון דצמבר 2015: העליתי פוסט חדש עם עדכון נוסף 

---------------------------------------------------------------------------------------

על פרופיל הפייסבוק של תאיר ראדה כתבתי לראשונה בפוסט מוות בפייסבוק, פייסבוק ומוות - חלק שני שהתפרסם באוגוסט 2013. אני עוקבת אחריו מאז ומזכירה אותו לעיתים קרובות בהרצאות שלי. כתבתי הודעה פרטית למפעילי הפרופיל באוגוסט 2013 ולא זכיתי למענה, מה שהשאיר אותי עם התהייה: מי מפעיל אותו? 


צילומסך, פייסבוק, תכתובת פרטית 
:שימו לב לשימוש בהווה לגביה: Lives in Katzrin



פרופיל הפייסבוק בשמה של תאיר נפתח ב-2012, לאחר מותה (היא נרצחה ב-2006). 


כלומר לא היה ספק בכך שהיא כבר לא בחיים כשהועלה לראשונה, ובכל זאת, הוא נוצר ונכתב בגוף ראשון יחיד הווה, מה שהופך את הקריאה בו למצמררת, כי תאיר כביכול עדיין בחיים:  


רן שריג ודנה ספקטור העלו את אילנה, אמה של תאיר, לראיון בתוכניתם ברדיו 103 FM, ושם נשאלה האם האם המשפחה מפעילה את הפרופיל - וענתה בשלילה, ונשאלה האם היא יודעת מי כן מתפעל את הפרופיל - וענתה בשלילה שוב, אם כי ציינה שמדובר ב"קבוצת אנשים רציניים". אילנה (תזמון 05:23): 

"אני מודעת לכך, הביאו את זה לפני לא פעם ולא פעמיים. אני אין לי פייסבוק, אני אין לי מייל, אני לא מחוברת בווטסאפ לכל העולם, אבל אני יודעת, ולא פעם בבית משפט נפגשתי עם הקבוצה הזו, חלק גם העיזו ובאו לפה הביתה. ... מאחורי זה עומד הרבה, לפעמים, רצון לפתור את התעלומה עם כל הדברים הכואבים. ... אני יודעת שזו קבוצה של חבר'ה מאד רציניים, אנשים חושבים. ... אני מכירה את זה, אני לא יכולתי לעצור את זה, אני לא יכולתי לתמוך בזה. אנחנו נחשפנו אליהם והכרנו אותם בבתי משפט". 
הראיון הגיע בעקבות יוזמת משפחתה של תאיר לקרוא בית כנסת על שמה ולממן זאת בפרוייקט מימון המונים. נכון לרגע כתיבת הפוסט גוייסו 315,320 ₪, כלומר 15,320 ₪ יותר מה-300,000 ₪ שהוצבו כמטרה עם פתיחתו. 

לאחר הראיון עם האם, דנה ורן העלו גם אותי לראיון



אז אנחנו עדיין לא יודעים מי כן מפעיל את הפרופיל אבל אנחנו יודעים שזו לא המשפחה, מה שמשאיר את התהייה בתוקף: מי כן מפעיל את הפרופיל ואיך הגיעו לידי המפעילים תמונוות ווידאו פרטיים של תאיר, אם הפרופיל הוקם שלא בעידוד המשפחה? 

פייסבוק לא מעודדת פתיחה של פרופילים לאנשים אחרי מותם - היא כן מעודדת פתיחה של דפי זיכרון או קבוצות זיכרון. מבולבלים/ות? אתם/ן לא לבד: יש פוסט שלם בבלוג שרק עושה סדר בבלגן בכל מה שקשור לפייסבוק ומוות. 

----------------------------------------------------------------------------------------


הבהרה בהמשך למה שרן אמר - שלא התייחסתי אליו בשידור כי המפיקה אמרה שיש לי מעט זמן באוויר - אני אכן חלוצה ויחידה בתחום בארץ, אבל אני בהחלט לא חלוצה או יחידה בנושא בעולם: יש הרבה א/נשים שעוסקים/ות בו, והרבה מלפני.

יום חמישי, 19 בנובמבר 2015

ראיונות בגלי צה"ל ו-103 FM ושני טורים אורחים

בנובמבר 2015 התראיינתי לתוכנית "רבע לדיגיטל" בגלי צה"ל, בהנחייתו של עידו קינן. אפשר להאזין לו כאן. הראיון איתי מתחיל בתזמון 04:51.   


והתראיינתי לתוכניתם של רן שריג ודנה ספקטור ב-103 FM. אפשר להאזין לראיון כאן, ולהאזין לראיון שקדם לו, עם אילנה, אמה של תאיר ראדה, כאן



את הרשימה המלאה של הכיסוי התקשורתי שהיה לבלוג עד היום ואת הראיונות איתי בארץ ובחו"ל ניתן למצוא כאן
מוזמנ/ים ליצור איתי קשר לתיאום ראיונות נוספים במייל death.in.digital.era@gmail.com או דרך דף הפייסבוק של הבלוג








את רשימת כל הפרסומים שלי בהארץ עד כה תוכלו למצוא מרוכזים כאן

את הרשימה המלאה של כל הכתבות, הטורים ומאמרי הדיעה שכתבתי והתפרסמו מחוץ לבלוג, בעברית ובאנגלית, בארץ ובחו"ל, תוכלו למצוא כאן.  

יום רביעי, 4 בנובמבר 2015

כשפייסבוק לא מספיק רגישה

לרגל יום הולדתה העשירי שחל ברביעי לפברואר 2014, פייסבוק השיקה את האפשרות לראות סרטוני Look back: בסרטון באורך דקה הרשת מציגה בפניך את "רגעי השיא" שלך ברשת החברתית מאז הצטרפותך ועד ליום יצירת הסרטון.
יום למחרת, בחמישי לפברואר 2014, ג'ון ברלין ריגש אנשים בכל רחבי העולם כשהעלה וידאו בו הוא מתחנן בפני פייסבוק שתאפשר לו לראות את סרטון ה-Look back של בנו המת, ג'סי ברלין. 


המחאה המרגשת הפכה ויראלית, תוך יום פייסבוק יצרה איתו קשר: 

צילומסך, פייסבוק, ג'ון ברלין 

ועוד באותו החודש שינתה את המדיניות שלה והיא מאפשרת מאז לבקש לראות סרטוני Look Back של מתים. זהירות, זוהי מלכודת: אם תפנו לפייסבוק ותבקשו לראות סרטון של אדם שנפטר, הרי אתם בזאת בעצם מיידעים את הרשת בכך שאותו אדם מת, מה שגורם לכך שהפרופיל שלו/ה יהפוך לפרופיל הנצחה - פעולה בלתי הפיכה שאני ממליצה להימנע ממנה ככל האפשר, או לפחות לנקוט בה מתוך כוונה וידיעת השלכותיה

בדצמבר 2014 פייסבוק השיקה את האפשרות "לראות את השנה שלך בתמונות" (Your Year In Review): אוסף של תמונות "משמעותיות" (על פי האלגוריתם של פייסבוק) שהעלית ו/או שאת/ה מתוייג/ת בהן מהשנה החולפת, וגרמה כאב לאנשים שהאלגוריתם בחר להראות להם רגעים משמעותיים שכללו יקירים שמתו, כמו במקרה של אריק מאייר, שפייסבוק הציגה לו את תמונת בתו בת השש שמתה באותה השנה, ביום הולדתה. 

צילומסך, אריק מאייר 

גם לעדה הוז פלס, סבתו של רועי פלס שנהרג ב"צוק איתן", האלגוריתם הכאיב בסוף 2014

צילומסך, פייסבוק, עדה הוז פלס 

ההמצאה האחרונה של פייסבוק בתחום היתה On This Day שהושקה במרץ 2015: האלגוריתם בוחר זכרונות מההיסטוריה הפרטית שלך בפייסבוק ומציג לך אותם. הבעיה היא שלפעמים היא מזכירה לך בדיוק את מה שהיית מעדיף לשכוח, למשל מוות של חבר אהוב, כמו שקרה לשון פורבס

צילומסך, פייסבוק, שון פורבס 

צילומסך, פייסבוק, שון פורבס 


באוקטובר 2015 פייסבוק אפשרה להגדיר בצורה מדויקת יותר את מי שלא הייתם רוצים שייכלל בזכרונות שלכם, למשל - אבל זה לא פתרון מספיק טוב בעיני, כי א. אין את האפשרות לבקש לא לראות יותר בכלל זכרונות ו-ב. עצם העובדה שצריך לציין תאריכים מסויימים או אנשים מסויימים שאתה מבקש שלא יועלו באוב עלולה להיות מכאיבה כשלעצמה.

עד כאן אפשר לפטור את פייסבוק מאחריות ולהגיד "היא לא חשבה על זה" או "אי אפשר לצפות מאלגוריתם לרגישות והבנה של סיטואציות אנושיות" - או לפחות זה מה שאנשים מסויימים אומרים - אבל לא כולם. במקרים הבאים אי אפשר לעשות לפייסבוק שום הנחות, בעיני: היא מתנהלת באופן חסר התחשבות וחסר רגישות, נקודה. ואלו אנשים שמתנהלים כך בתוך החברה, לא אלגוריתמים (וגם אלגוריתמים נוצרים על ידי אנשים): 

בדצמבר 2011, לפני ש-אנטוני TJ קנטה בן ה-20 התאבד בירייה, הוא העלה לטיימליין שלו תמונה עם אקדח מכוון לפיו. זה אימג' כה מצמרר שהייתם מצפים מפייסבוק מיד להסיר את התמונה, נכון? אז זהו שלא. המשפחה והחברים פנו פעמים רבות עד שהרשת החברתית נענתה לבקשה (כתבה, כתבה). 

אנטוני TJ קנטה

לקח לפייסבוק כחודש להסיר את התמונה של TJ מכוון אקדח כלפי עצמו, כך שרוב משפחתו וחבריו נחשפו אליה - מראה שיתקשו לשכוח, לצערם. אמו אמרה מפורשות שזה "שובר את לבה לראות שהתמונה עדיין שם". 

באוגוסט 2014 דניאל ריי וולף, חייל מרינס לשעבר, העלה לפייסבוק תמונות בהן הוא מתעד את התאבדותו. חבריו הגיבו וניסו לתמוך בו, אבל הוא הצליח להתאבד (כתבה, כתבה). על הטיימליין שלו נשארו שבע תמונות קשות במיוחד לצפייה, אז היינו מצפים שפייסבוק תסיר אותן מיד, לא? אז לא. חבריו הגיבו בזעם:
"פייסבוק תסיר תמונה של ישבן חשוף או חזה חשוף במהירות. איך התמונות האלו מסוכנות יותר מאשר איש צעיר שפוגע בעצמו ומתאבד?" 
דניאל ריי וולף

אחרי יומיים שבהן התמונות היו גלויות ופייסבוק השיבה לפניות מחבריו כי לא תסיר אותן כי "אינן מפירות את הכללים" - פייסבוק הסירה את הפרופיל כולו: ובכן, פייסבוק, לא זה הפיתרון אליו קיווינו. 

צילומסך, פייסבוק, חבר של דניאל ריי וולף
זה גם חסר רגישות ומכאיב שפייסבוק מציעה לחבר לפנות לדניאל ולבקש ממנו להסיר את התמונה, בהתחשב בכך שדניאל כבר לא בין החיים 

הולי גזרד נרצחה על ידי אשר מסלין בפברואר 2014. אנחנו עכשיו בנובמבר 2015, ומשפחתה עדיין נאלצת לראות בפרופיל שלה תשע תמונות שלהם יחד, כיוון ש: הרוצח הוא בן זוגה לשעבר, הפרופיל של הולי הונצח כך שהמשפחה נעולה מחוצה לו, ופייסבוק מסרבת להסיר את התמונות "כי היא משאירה את הפרופילים של המתים המונצחים כפי שהם". באמת, פייסבוק? יש לאנשים שעובדים אצלכם מושג מה זה להתמודד עם רצח של בן/ת משפחה? אתם באמת חושבים שיותר חשוב לשמור על הפרופיל כפי שהוא מאשר להסיר תמונות של הנרצחת עם האיש שרצח אותה ונשפט למאסר עולם? הרי המשפחה והחברים מתרחקים מהפרופיל שלה מאז כדי לא לראות את התמונות האלו. את מי המדיניות הקשוחה והאחידה שלכם משרתת בדיוק? 

פרופיל הפייסבוק של הולי שבו עדיין נראות תמונות שלה עם הרוצח, בן זוגה לשעבר 

בני המשפחה כמובן לא פנו לפייסבוק בבקשה להנציח את הפרופיל שלה - אדם זר כלשהו עשה זאת, פעולה שאני ממליצה בחום להימנע ממנה. תשאירו למשפחה את ההחלטה האם להנציח את הפרופיל או לא.
אם אתם בני משפחה ורוצים להנציח פרופיל - קחו בחשבון שזה בלתי הפיך ויש לזה השלכות, ועשו זאת רק אחרי שתהיו שלמים עם ההחלטה הזו ובטוחים בה. 

פייסבוק, יש לך עוד דרך ארוכה לעשות, מסתבר, לצערי. 


עדכון 11/11/15: 
בצד החיובי, טוב לדעת שלפעמים גם האדם הפשוט יכול להגיע לפייסבוק ולגרום לה לשנות את דעתה, וטוב לדעת שבעקבות עצומה ותחנונים של האב בשם כל משפחתם, פייסבוק הסכימה סוף סוף להסיר את התמונות מהפרופיל המונצח של הולי. בצד הפחות חיובי: למה היית צריכה לחכות כל כך הרבה זמן, פייסבוק, ולקבל חתימות של 11,000 איש? אני חושבת שבמקרה כה ברור וחד משמעי כמו זה, העובדות היו צריכות להיות מספיקות כשלעצמן, ובוודאי שהיו צריכות להספיק בשילוב עם פניית בני המשפחה. 


צילומסך, פייסבוק, סבתה של הולי 
מבקשת ב-29/10/15 לחתום על העצומה
"פייסבוק מעציבה אותנו כשאנחנו מסתכלים על תמונות נכדתנו"


צילומסך, פייסבוק, אביה של הולי 
מבקש ב-28/10/15 לחתום על העצומה
"אני אבא של הולי ואני רוצה שתמונות האלו יוסרו כדי להפסיק את הכאב שהן גורמות למשפחתה ולחבריה"


ותודה לעידו קינן על הלינק. 

עדכון 12/11/15: 
פייסבוק פרסמה את התגובה הרשמית שלה להסרת התמונות מהפרופיל של הולי: 
"דרך מדיניות ההנצחה שלנו אנחנו חותרים לעזור למשפחות לזכור ולחגוג את יקיריהם בפייסבוק תוך שמירה על פרטיות המתים. במקרה הזה קיבלנו דיווח על הפרת זכויות יוצרים והסרנו את התמונות בעקבות הדיווח". 
התשובה שלה גורמת לי לרצות לתלוש את שערות ראשי מרוב תסכול. היא באמת חושבת שהסיבה התקפה היחידה להסרת תמונות של נרצחת עם הרוצח שלה היא "הפרת זכויות יוצרים"? סיריאסלי? 
  1. אם זה באמת המקרה, למה היא לא הסירה את התמונות מוקדם יותר? למה המשפחה שלה היתה צריכה להתחנן + להחתים כ-11,000 איש על עצומה כדי שהתמונות יוסרו?  
  2. זה נראה כמו מקרה כל כך ברור שאני פשוט לא מצליחה להבין למה פייסבוק כל כך מתעקשת להיתפס במדיניות ההנצחה שלה הפעם: את מי היא חושבת שזה משרת, מי יכול/ה להרוויח משהו או לקבל משהו מלראות תמונות של בת 20 עם האיש שדקר אותה 14 פעמים במקום העבודה שלה ולאחר מכן נשלח לכלא למאסר עולם? אם חשוב לה לעקוב אחר מבוקשה של הנרצחת, אפשר להניח שהיא לא היתה רוצה לשמור תמונות שלה עם הרוצח שלה. כיוון שהיא לא כאן כדי לראות את התמונות ושנשאל אותה לדעתה, בואו ניקח את הצעד הבא בקו המחשבה הזה. מטרת הפרופיל המונצח היא להיות אבן שואבת לזיכרון המת/ה, נכון? זה המקום בו כולם מתכנסים כדי לשים על הטיימליין שלו/ה זכרונות, תמונות, סיפורים ווידאו, לעבור על פוסטים, תמונות ווידאו מהעבר, להתגעגע, לזכור, להזכיר ולהיזכר. להיתקל בתמונות שלה עם הרוצח שלה בזמן שמרפרפים בין זכרונות העבר זו דרך טובה להבטיח שהאנשים שאוהבים אותה יתרחקו מהפרופיל שלה, כי התמונות האלו גורמות כאב וקושי, ואז הפרופיל המונצח לא ממלא את המטרה שלו: במקום להוות מוקד משיכה לאנשים, הוא מרחיק אותם. המשפחה שלה ביקשה מפייסבוק חזור ובקש להסיר את התמונות - איך זו לא סיבה מספיק טובה כשלעצמה כדי להסירן?  את מי זה משרת, שפייסבוק התעקשה להשאיר את התמונות במשך זמן כה רב? והתמונות במילא היו מוגדרות כך שרק חברי הפייסבוק של הולי יכלו לראות אותן, זה לא שהיה להן איזה ערך לציבור הרחב. אם לפחות עכשיו היתה לה מספיק רגישות כדי לומר "אנחנו מבינים ששגינו כשלא הסרנו את התמונות קודם לכן ובכך גרמנו למשפחתה ולחבריה כאב נוסף, ואנחנו מתנצלים על כך" - אבל לא, היא רק אומרת שהיתה "הפרה של זכויות יוצרים". 
  3. היא אומרת שמטרת הפרופיל המונצח היא "לחגוג את חיי יקירינו המתים דרך הנצחה" - איך אפשר לשים "חגיגה" ו"תמונות של הנרצחת עם הרוצח שלה" באותו משפט? 
  4. היא אומרת שמטרת הפרופיל המונצח היא "לכבד את פרטיות המתים" - איך הסרת התמונות שלה עם הרוצח שלה מפירה את פרטיותה? 

אני פשוט לא מבינה את זה. 

הנצחה עצמית באמצעות אווטאר: איטרני.מי

סוף סוף: הגיע עדכון מ-eterni.me!





היוזמה הזו עשתה הרבה רעש כשעלתה בינואר 2014 (כתבה, כתבה, כתבה - ויש עוד, בקלות), נרשמתי לקבלת עדכונים מהאתר באפריל 2014 - ולא שמעתי מהם מאז. 


אתרים נוספים שהציעו אווטרים אינטליגנטיים ו/או מסרים שייכתבו לאחר המוות כביכול על ידי המת (בניגוד לאתרים המציעים הפצת מסרים שאכן נכתבו על ידי המת עוד בהיותו חי, כמו ברשימה שכאן) לא צלחו - ואני סקרנית לראות מה יעלה בגורל הניסיון הנוכחי. 

דוגמה בולטת לניסיון קודם שכשל הוא האתר Intellitar, שבו הציעו "ליצוק" את עצמנו לתוך אווטאר אינטילגנטי שישמר אותנו - או חלק מאיתנו - לאחר מותנו. אני תוהה מה עלה בגורל האינליטארים ש"גרו" בתוכו כשהאתר ירד מהאוויר. קצת עצוב לחשוב עליהם נמחקים. 

צילומסך על ידי אבק דיגיטלי

צילומסך על ידי אבק דיגיטלי, 2011

מראיון שהתפרסם ממש לאחרונה עם מי שהיה מנכ"ל אינטליטאר, דון דייוידסון, למדתי שהחברה הפסיקה להתקיים לא בגלל שלא היה ביקוש לשירות אלא עקב תביעה הקשורה לזכויות היוצרים על הטכנולוגיה בה עשו שימוש.
אני עוד הספקתי לשוחח בעצמי עם האינטליטאר של דון ב-2011 - חוויה שכתבתי עליה בסדרת הכתבות שכתבתי ל-ynet בנושא ב-2011 - ומצאתי את החוויה לא נעימה או יעילה כלל, ואני לא היחידה שהרגישה כך, מסתבר

צילומסך שיצרתי ב-2011


שירות נוסף שהציע פריצת דרך ולא סיפק אותה הוא (היה?) Liveson, שהציע ליצור ציוצים חדשים אחרי מותנו על בסיס מה שצייצנו כשעוד היינו בחיים, אבל למרות הסלוגן הנהדר "When Your Heart Stops Beating, You'll Keep Tweeting", גם מהם לא שמעתי כבר תקופה ארוכה ואני חושדת שגם הם בדרך להיעלם - הציוץ האחרון שלהם עצמם היה ב-2013

על אתרים נוספים המציעים פתרונות מאותו ז'אנר כתבתי בתגובה לביקורת על הפרק Be Right Back של "מראה שחורה" (עונה 2 פרק 1), שהמייסד מונה אותה בין ההשפעות שהביאו אותו להקמת הפרוייקט איטרני מי. 
אני לא יודעת עד כמה That Can Be My Next Tweet פעילים, אבל אני חושדת שלא מאד. 
אתר חדש המציע הנצחה דומה הוא eter9, אבל הוא כה חדש שאני לא יודעת עד כמה לקחת אותו ברצינות, אם בכלל. 

מאחורי הקלעים של eterni.me ומסעם עד כה נגללים בפוסט ארוך ומפורט של המייסד כאן, ואני מעריכה את הכנות שלו. ואת האזכור של טמגוצ'י. נראה האם הפעם זה יצליח.