פוסט פרישה, חלק ראשון

שום דבר מזה לא היה מתוכנן. 

למדתי הכל תוך כדי תנועה:

איך לכתוב פוסטים בבלוג (117 פוסטים מפורסמים בבלוג באנגלית ו-223 בבלוג בעברית, נכון לרגע כתיבת פוסט זה) 

איך לכתוב טורי דיעה בעברית (הארץ, העין השביעית, Geektime, ynet)

איך לכתוב op-ed באנגלית 

איך לערוך סקר 

איך לכתוב מאמרים (אחד התפרסם בפינלנד ואחד בגרמניה) 

איך להתראיין 

איך לבנות הרצאה של 20 דק', איך לבנות שיעור של שלוש וחצי שעות, וכל מה שביניהם

איך לבנות מצגת להרצאה או שיעור (Prezi זה נפלא!)

איך לדבר בפתיחת דיוני ועדות בכנסת (2014, 2017)

איך לכתוב מדריכים (אחד לגבי פוסטים אובדניים ברשת, אחד לגבי מוות דיגיטלי)

איך לעמוד מול קהל של חמישה א/נשים ואיך לעמוד מול קהל של 2,000 איש 

לצערי אין תמונה או וידאו עם ה-Point of view הזה:

עמדתי על הבמה של האופרה הישראלית-המשכן לאמנויות הבמה

בפני קהל של 2,000 איש

איך לשים את מה שמה שכולם/ן אומרים/ות בצד, להפסיק לקרוא את ההערות והמשובים שלהם/ן, לעצור את הכל לרגע, להתכנס לתוך עצמי ולהתמקד פנימה, כי עם כל הכבוד לכולם/ן, אני זו שהולכת לעמוד על הבמה ואני יודעת מה חשוב לי להגיד

איך ללמוד בעל פה, תוך חמישה ימים בלבד (לצערי) טקסט באורך 12 דקות 

איך לעצור באמצע, אפילו שזה מצולם ואפילו שאני מול קהל של 2,000 איש, ולשתות מים, אם זה מה שאני צריכה 

איך ליזום פגישות עם א/נשים 

וחשוב לי להגיד תודה

כי שום דבר מזה לא מובן מאליו: 

תודה לכל מי שראיין אותי ו/או כתב על הבלוג: חדשות ערוץ 2, חדשות הלילה ערוץ 2, חדשות ערוץ 10 (המגזין – סמדר פרי, המגזין – אשרת קוטלר), חדשות הלילה ערוץ 1, ערוץ 10 (צינור לילה, לונדון וקירשנבאום, אורלי וגיא, דני רופ), i24news, ערוץ 20, BBC – Radio 4, רשת ב' (קרן נויבך, נתיב רובינזון, צ'יקו מנשה), גלי צה"ל (ירון וילנסקי, יעל דן), 103 FM (גיא זהר, בן כספית ואריה אלדד, דנה ספקטור ורן שריג, גבי גזית), The Telegraph, הארץ, ynet, The Marker, כלכליסט, לאישה, Mako, Nexter, וואלה Tech

תודה לכל מי שהזמינו אותי להרצות או ללמד 

תודה לכל מי שהסכימו להיפגש איתי 

- ממצב בו הייתי מוכנה להרצות בחינם בכל מקום בארץ העיקר שישמעו את מה שיש לי להגיד, עברתי למצב שמשלמים לי מאות ואחר כך אלפי שקלים להרצאה, ותודה לדבורית שרגל שנזפה בי: "תפסיקי להרצות ללא תשלום!"

תודה לד"ר רועי צזנה ולד"ר קתרין דבולינג מגרמניה ואנו הארג'ו מפינלנד שכתבו איתי את המאמרים 

היו כל מיני דברים קטנים-גדולים בדרך, למשל: 
התלהבתי כשאחרי כל כך הרבה פעמים בהן קראתי "קפטן אינטרנט" - כתבתי בעצמי ב"קפטן אינטרנט"! (ועל הדרך קיבלתי אח-לא-ביולוגי, עודד ירון), אז תודה על ההזדמנות והאמון 

התלהבתי כשחנן כהן הפנה מ"לא רלוונטי" אלי! אחרי כל כך הרבה פעמים שבהן אני הפניתי - ומפנה - אליו, אז תודה על ההכרה 

התלהבתי כשכל זכות הפנו מהאתר שלהם לבלוג שלי, אז תודה שאתם רואים אותי כמקור בר-סמכא.  

תודה לא/נשים הרבים/ות שעזרו לי לאורך שבע השנים האחרונות בכל כך הרבה צורות, דרכים ואופנים, בכל פעם מחדש, בין אם חד-פעמית ובין אם באופן קבוע, לכל מי שפרגנו, שתמכו, שהיו שם בשבילי לאורך הדרך. אני באמת אסירת תודה. 

והיום, 2/3/2018, שבע שנים אחרי שאחי נהרג ב-2/3/2011, אני פורשת מהעיסוק במוות דיגיטלי. 

חלקו השני של פוסט הפרישה נמצא כאן.