כל החומרים בבלוג עומדים לרשותך בחינם. הם מסודרים לפי נושאים בתפריט מימין, כדאי לגלול מלמעלה למטה על מנת לראות את כל האפשרויות

יום שלישי, 10 במאי 2016

מכתב פתוח לראש אכ"א, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה 2016

שלום ראש אכ"א, האלוף חגי טופולנסקי. 

אני רוצה לדבר איתך על ההיבטים הדיגיטליים הנלווים למוות בעידן המודרני הנוכחי. 

כן, אני יודעת, בדרך כלל לא רוצים לחשוב על מוות ולא רוצים להכיר בקיומו - אבל יום הזיכרון הוא המועד היחידי בשנה בו אני יכולה להגיד לך:
"בוא לא נעמיד פנים שמוות לא קיים. בוא כן נדבר על מוות - כן, אפילו שזה טאבו שיחתי ואפילו שאתה חושש מ'פגיעה במורל הצבא'. כי היום המורל בצבא שפוף גם ככה, אז אני מקווה שלפחות תסכים להקשיב". 
ב-2011 שאל האתר 1000memories את השאלה: "כמה מההיסטוריה שלנו כיום היא דיגיטלית?". תשובתם היתה שבקרב בני 25 מדובר ב-% 72, ובקרב בני נוער מדובר ב-% 86: 


זה אומר שכשחייל/ת נהרג/ת כיום, רוב ההיסטוריה האישית שלו/ה והמורשת שישאירו לאחר המוות תהיה דיגיטלית, וירטואלית ומקוונת.
על שולחן הקפה בשבעה יהיו אלבומי תמונות מודפסים רק מגיל הינקות, וכל שאר התמונות, מהנערוּת ועד המוות, קרוב לוודאי שיהיו רק בטלפון, במחשב, בטבלט, בלפ טופ, באלבומי תמונות מקוונים, באתרי שיתופי קבצים בענן וברשתות החברתיות ברשת. 

ב-2012 פרסמה חברת אקספריאן תוצאות סקר שערכה. לבריטי הממוצע היו אז 26 חשבונות מקוונים, ובגילאי 25-34 כבר מדובר בלא פחות מ-40 חשבונות מקוונים שונים לאדם: 



זה אומר שכשחייל/ת נהרג/ת כיום, נשארים אחריו/ה עשרות חשבונות מקוונים שונים. 

מה אתה חושב שקורה, האלוף, כשמשפחה מוצאת את עצמה נעולה מחוץ ל-% 70 - % 90 מההיסטוריה של החייל שנהרג? נעולה מחוץ לעשרות חשבונות מקוונים של החיילת שנהרגה? איך הם מרגישים כשהם צריכים להתמודדד גם עם זה, בנוסף לכל השאר? כי ברוב המקרים המשפחה לא יודעת איפה היו חשבונות, מה שמות המשתמש והסיסמאות, והאם האדם שנהרג היה רוצה שייכנסו אליהם או לא. 

ב-2014 לשכת עורכי הדין של אנגליה וויילס הוציאה קריאה נרגשת לניהול המורשת הדיגיטלית. בין השאר נכתב שם: 
"אנשים לא צריכים להניח שבני/בנות המשפחה ידעו איפה לחפש באינטרנט ועליהם להשאיר את פרטי חייהם הדיגיטליים בצורה ברורה". 



לא מדובר רק בתכנים בעלי ערך רגשי. מדובר גם במכשירים ובתכנים בעלי ערך כספי. 

חברת McAfee ערכה מספר סקרים גלובליים לגבי שווי העולם הדיגיטלי שלנו. 
ב-2013 פרסמה נתונים מהם עלה כי מדובר בשווי של 35,000 $:



ב-2011 פרסמה נתוני סקר מהם עלה כי מדובר ב-17,000 $ עד 54,000 $. לא סכומים של מה בכך: 



אתה חושב, האלוף, שסקרים בינלאומיים שהיו נערכים כיום ו/או בישראל היו מעלים תוצאות נמוכות יותר? אני חושבת שלא. 

באוגוסט 2014, במהלך "צוק איתן", התפרסמה בקבוצה בפייסבוק השאלה הבאה: 


אתה מבין, האלוף? למשפחה הזו קרה עכשיו אסון, בנם הרגע נהרג, הם עוד לא קיבלו לידיהם את הטלפון שלו - אבל הם כבר מתחילים לחפש פתרונות, כי הם כבר יודעים עד כמה תכולתו תהיה יקרה עבורם, והם כבר יודעים שיצטרכו למצוא את הפתרונות האלו בעצמם. 

ביולי 2014 לילך, אחותו החורגת של סרן ליעד לביא שנהרג ב"צוק איתן", פרסמה בפרופיל הפייסבוק שלה:





אני מסבה את תשומת לבך, האלוף, לניסוח שלה: "אוצר". 

באוגוסט 2014 התפרסמו הטקסטים האישיים שסמל שון מונדשיין השאיר בתוך הטלפון שלו עבור בני משפחתו, לאחר שנהרג ב"צוק איתן": 


ידיעות אחרונות 

אתה יכול לקחת רגע בבקשה, האלוף, כדי לדמיין מה היה קורה אם למשפחתו של שון לא היו לאחר מותו את הטלפון שלו או את הפתקים שהשאיר בתוכו? 

ביולי 2014 ורדה פומרנץ, אמו של סמ"ר דניאל פומרנץ, הקריאה בלוויתו את הטקסט שהשאיר בתוך מכשיר הטלפון שלו עבור משפחתו, ואמרה: 
"אשרי ילדי שהשכלת לכתוב לנו". 
אתה יכול לעצור ולתאר לעצמך לרגע, האלוף, עד כמה זה היה אפילו עוד יותר גרוע אם לא היתה להם גישה למילות הפרידה שלו מהם ומהעולם? 

באוקטובר 2014 התפרסמה ידיעה על כך שאמו של סמל בן וענונו שנהרג ב"צוק איתן" פנתה לפייסבוק העולמית בבקשה לקבל גישה לפרופיל הפייסבוק של בנה לאחר מותו: 



האפשרות למנות איש/אשת קשר למורשת הדיגיטלית שלנו בפייסבוק הגיעה לישראל בספטמבר 2015. כמה חיילים/ות אתה חושב שמודעים/ות לקיומה מאז? כמה חיילים/ות משתמשים/ות באפשרות הזו כיום, להערכתך? נכון, זה לא פיתרון מספיק טוב, מקיף או מספק, אבל זה עדיף על כלום. להערכתי מעט מאד חיילים/ות עושים/ות בו שימוש, אם בכלל. 

מאיה, אחותו של סמ"ר עומר חי שנהרג ב"צוק איתן", כתבה את הדברים הבאים בתגובה לשיתוף של פוסט מדף הפייסבוק של הבלוג, לאחר שפרופיל הפייסבוק של אלון בקל הונצח תוך 24 שעות מאז הירצחו: 


"אני בטוחה באלפי האחוזים שאחי היה רוצה שאני אקבל גישה למשתמש שלו ואחווה ממנו עוד ועוד". 

חיילים/ות חותמים/ות על כל כך הרבה טפסים עם הגיוס ולאורך השירות הצבאי, בחובה ובקבע. ההצעה שלי היא: לכלול באחד מהטפסים האלו גם התייחסות למורשת הדיגיטלית. יש למלא טופס כזה בעת החיול, ולאחר מכן, בכל שינוי בסיס או תפקיד, לאשרר או לשנות את הכתוב בו:  

צילומסך מאתר אכ"א


אולי תאמר, האלוף: 
"כולם צריכים לנהל את העיזבון הדיגיטלי, המורשת הדיגיטלית, הדאטה הדיגיטלי, הנכסים הדיגיטליים, הירושה הדיגיטלית, הרכוש הדיגיטלי והתכנים הדיגיטליים שלהם עוד בעודם בחייהם, לא רק חיילים". 
- אני הראשונה שאסכים איתך.
אבל אין לי גישה לכולם בבת אחת. כן יכולה להיות לי, דרכך, האלוף, גישה לכל מי שבצה"ל. 

אולי תשיב: 
"כל מי שבסיכון גבוה כתוצאה מתפקידו/ה חשוב שיטפל בזה: מה עם משטרה? מה עם מכבי האש? למה את באה דווקא לצה"ל?" 
- אתה צודק, כמובן. אבל אדם בוחר להיות שוטר או כבאי - אדם לא בוחר להיות חייל. ולכן עלינו האחריות לדאוג לכל היבט, כולל להיבטים הדיגיטליים הנלווים לחייהם - ולמותם. ממש כפי שאנחנו מחייבים אותם למנות שארים לביטוח ואיננו משאירים זאת לשיקול דעתם, האם למנותם או לא. 

אולי תענה: 
"אבל אני לא רוצה לדבר על מוות, בטח לא עם החיילים/ות. לא רוצה להכניס להם/ן לראש שהם עלולים למות, את והשאלות האלו שלך". 
ואני אגיד לך בצער שלפחות היום אי אפשר להעמיד פנים שאין מוות ושחיילים/ות לא ימותו. היום השכול מסתכל לנו בעיניים ואנחנו צריכים להסתכל לו בעיניים בחזרה ולראות מה עוד אפשר לעשות שעוד לא עשינו. 

גם בלי שניחנתי בכישורי נבואה אני מרשה לעצמי להתנבא:
חיילים/ות ימותו. 
לא יודעת באיזה נסיבות, כמויות ועיתוי, אבל חיילים/ות עוד ימותו. 
הלוואי וזה לא היה כך.
יהיה הרבה שוני ביניהם/ן במותם: הם יהיו מכל מיני מקומות בארץ, מכל מיני חילות, בכל מיני תפקידים, בכל מיני דרגות, מכל מיני עדות, בכל מיני מצבים משפחתיים ובכל מיני גילאים. ואתה יודע מה הדבר שכן יהיה משותף לכולם/ן, האלוף? המשותף הוא שיישאר לאחר מותם/ן עולם תוכן דיגיטלי עשיר שיהיה יקר עד יקר מפז לאוהביהם/ן. 

משרד הביטחון יזם לאחרונה, בשל השינויים בעידן המידע, הליך של רפורמה באגף המשפחות וההנצחה. פרופ' קרין נהון, המובילה שלו, ערכה במרץ 2016 יום עיון בנושא "שכול ורשתות חברתיות" ובחרה שישה אנשי מקצוע ללוות את השולחנות העגולים במהלכו. אני הייתי אחת מהם. היה מרתק לראות את הפערים באוריינות הדיגיטלית ולצד הרתיעה משינוי והפחד מקידמה ומטכנולוגיה גם רצון להתקדם קדימה ולתת מענה עדכני לבעיות מודרניות. 

בוא נלך אנחנו, אתה ואני, האלוף, צעד אחד אחורה. כלומר קדימה. כי להיות מודעים לעולמות המוות הדיגיטלי לאחר המוות ולצרכים שהם מביאים איתם זה חשוב - אבל חשוב אף יותר להיות מודעים לעולמות המוות הדיגיטלי עוד בעודנו בחיים. בוא נשאל את החיילים/ות עוד בחייהם/ן: "מה ברצונכם/ן שיקרה עם מה שתשאירו אחריכם/ן, אם חלילה יקרה לכם/ן משהו?". 
המדיניות של רוב האתרים, הספקיות והפלטפורמות כיום היא לא לתת סיסמה או גישה לחשבונות מקוונים אחרי מוות בלי הנחיות מפורשות של המת. כן, גם לא לקרובי משפחה מדרגה ראשונה או ליורשים על פי חוק. 

כל אותם א/נשים שחרדים לפרטיות אחרים/ות או לפרטיות עצמם/ן לאחר המוות, הנה הפיתרון: בואו נשאל את החיילים/ות עצמם/ן מה היו רוצים שיקרה - האם היו רוצים שיקיריהם/ן ייכנסו למה שישאירו אחריהם/ן או לא? אם התשובה תהיה חיובית, אולי זה יקל על המשפחה בפניות לגורמים הרלוונטיים. אם התשובה תהיה שלילית, אולי זה יקל על המשפחה לדעת שהם לא נעולים מחוץ לחשבונות כתוצאה מסיבות טכניות, אלא כחלק מכיבוד רצון המת/ה. 

בוא נטפל בשני הצדדים, לפני המוות ואחריו: בוא נכשיר את הצוות המקצועי להיות מודע ולתת מענה גם להיבטים הדיגיטליים הנלווים לחיי החיילים, בחייהם ובמותם. 

יש כל כך הרבה כאב שנלווה למוות, כאב שאין לנו מה לעשות לגביו ואין לנו איך להקל עליו. בוא לפחות נקל איפה שכן אפשר. 

ולמה אני כותבת אליך מכתב פתוח, אולי אתה תוהה? 

כי מאז יוני 2015, כמעט שנה, אני מבקשת להיפגש איתך. נאמר לי שתחילה עלי להיפגש עם הדוברת שלך, רס"ן מרב גרנות-סטולר, ועם רמ"ח נפגעים, אל"מ יפה מור. הפגישה נקבעה ובוטלה כמה פעמים, ובחודשים האחרונים לא רק שהיא לא נקבעת מחדש אלא שהפסיקו להחזיר לי טלפונים מלשכת הרמ"ח:


 יוני 2015, מייל לדוברת אכ"א


 יולי 2015, מייל לדוברת אכ"א 

אוגוסט 2015, תכתובת ווטסאפ עם לשכת הרמ"ח 

אוגוסט 2015, תכתובת ווטסאפ עם לשכת הרמ"ח 

ספטמבר 2015, תכתובת ווטסאפ עם לשכת הרמ"ח 

ספטמבר 2015, תכתובת ווטסאפ עם לשכת הרמ"ח 

אוקטובר 2015, תכתובת ווטסאפ עם לשכת הרמ"ח 

ינואר 2016, תכתובת ווטסאפ עם רס"ן גליה פרגמנט מילברג, ראש מדור ההדרכה היוצאת, מחלקת נפגעים

המשך 

המשך  


פברואר 2016, מייל לדוברת אכ"א


מרץ 2016, מייל מדוברת אכ"א



מרץ 2016, מייל לדוברת אכ"א



מרץ 2016, מייל לרס"ן גליה פרגמנט מילברג, ראש מדור ההדרכה היוצאת, מחלקת נפגעים


א/נשים אומרים/ות לי: 
"חכי. הרי התופעה שאת מדברת עליה כל כך רחבה, ונוגעת בכולם/ן, והרי משפחות ייתקלו בזה יותר ויותר מעכשיו, אז כל מה שאת צריכה לעשות זה רק לחכות. ככל שיהיו יותר משפחות שכולות חדשות שייתקלו בקשיים המודרניים האלו, הן תצעקנה, והצעקה שלהן תעלה למעלה, ויגיע השינוי". 

ואני אומרת, האלוף, שאני לא רוצה לחכות לעוד מוות. אני צועקת כבר עכשיו. הלוואי ותקשיב. 



ורד שביט
אחותו של סא"ל במיל' טל שביט
שנהרג מפגיעת מכונית ב-2/3/11

השקת הספר "להאיר את הרי החושך", הכולל מדריך שכתבתי

במרכז האקדמי רופין נערכה היום* השקת הספר "להאיר את הרי החושך". 

הספר כולל 19 פרקים, שישה מדריכים ושלושה תיאורים של מסגרות סיוע בקהילה ומתמקד בהתנהגות אובדנית בקרב בני נוער.

אחד המדריכים נכתב ביוזמתי ועל ידי בגרסתו הראשונה, ובגרסתו השניה בשיתוף פעולה עם העמותות סה"ר - סיוע והקשבה ברשת ובשביל החיים: מה לעשות כשרואים פוסט אובדני ברשת? 

תודה לד"ר יוסי לוי בלז על הכללת המדריך בספר. 

ההזמנה להשקת הספר

 הברושור הנלווה להשקת הספר 

הכריכה הקדמית והאחורית של הספר  

השקת הספר במרכז האקדמי רופין, תשיעי במאי 2016  

 ד"ר שרית גדעוני - כהן

ד"ר שרית גדעוני - כהן

דפני אסף

ד"ר ענת ברונשטיין קלומק 

רשימת המחברים 

רשימת המחברים 


 רשימת המדריכים הנכללים בספר:
אני יזמתי וחיברתי את השלישי

המדריך - דף ראשון 

המדריך - דף שני

 המדריך - דף שלישי


*הפוסט מתפרסם אחרי חצות אז טכנית זה אתמול...

יום שלישי, 26 באפריל 2016

ראיונות איתי: "לאישה" (xnet), נתיב רובינזון, i24news

במרץ 2016 התפרסם ראיון איתי בשבועון "לאישה" (מודפס) ובאפריל 2016 הראיון התפרסם גם ב-xnet (מקוון), ניתן לקרוא אותו כאן







במרץ 2016 David Matlin ראיין אותי (באנגלית) לתוכנית "The Daily Beat" בערוץ i24news. ניתן לצפות כאן



במרץ 2016 נתיב רובינזון ראיין אותי לתוכנית הרדיו "שלוש עם" ברשת ב'. ניתן להאזין לראיון כאן 




את הרשימה המלאה של הכיסוי התקשורתי שהיה לבלוג עד היום ואת הראיונות איתי בארץ ובחו"ל ניתן למצוא כאן

מוזמנים/ות ליצור איתי קשר לתיאום ראיונות נוספים: death.in.digita.era@gmail.com. 

יום חמישי, 21 באפריל 2016

סעיף "הופעות אחרי המוות" בחוזה


יש צוות מיוחד שעובר בחדרים מאחורי הקלעים אחרי הופעות של מדונה ומוודא שלא נותר שם DNA שלה: היא חוששת מה אחד/ת מהמעריצים/ות שלה עלול/ה לעשות עם ה-DNA הזה, אם יימצא (חשש שמבוסס על עבודתו של קובי ברחד עם DNA של אלביס פרסלי מ-2012, שנחשפתי אליה בפסטיבל Print Screen. יופי קובי).


אבל מה לגבי ה-DNA הדיגיטלי? מה לגבי איסוף שלו ושימוש בו בלי ידיעה ואישור - לאחר המוות? 

קורט קוביין מת ב-1994 ו"הופיע" ב-2009 ב-Guitar Hero


קורטני לאב, אלמנתו של קורט קוביין, השתוללה מזעם בטוויטר ואמרה שלא אישרה את השימוש בדמותו במשחק. חלק מהקצף יצא על כך שהוא שר במשחק שיר של בון ג'ובי שלא היה שר בחייו, ככל הנראה, ושני חברי נירוונה, קריסט נובוסליץ' ודייב גרוהל, הביעו צער ואכזבה על השימוש בדמותו באופן הזה.
Activision, 
יוצרי דמותו, דווקא טוענים שהאווטאר של קורט קוביין הוא פרי שיתוף פעולה עם האלמנה, שסיפקה להם תמונות ווידאו שלו ובחרה את המראה, המלתחה והתספורת. 




כתבתי על כך פוסט בבלוג ב-2012.
הכותרת של הוידאו היא "ההולוגרמה של טופאק", אבל השימוש במילה הולוגרמה בחוגים מסויימים של מביני עניין עלול לגרור תגובות ארוכות, מלומדות ומנומקות היטב - ואולי גם צעקות - שלא מדובר בהולוגרמה אלא בהקרנת אשלייה על מסך שקוף: טכניקה ששימשה קוסמים כבר במאה ה-16 ונקראת "רוח הרפאים של פפר" (Pepper's Ghost) (ההולוגרמה של טופאק אינה הולוגרמהה"הולוגרמה" של טופאק היא רק אשלייה אופטית קוּלית למדי). הדמות שהוקרנה נוצרה ב-CGI על ידי Digital Domain, אולפנים הוליוודיים המתמחים באפקטים מיוחדים. ג'יימס מונטוגמרי, כתב חדשות בכיר ב-MTV, אמר בראיון:
"טופאק מת ב-1996 ופסטיבל קואצ'לה התחיל רק ב-1999, מה שאומר שאת המשפט שטופאק אומר בתחילת ה"הופעה": ?'What the fuck is up, Coachella', מישהו היה צריך להקליט עבורו ובמקומו לאחר מותו. אני מוצא את זה מטריד, כי זה בעצם לשים מילים בפי המת".  
ה"הופעה" של טופאק נערכה באישורם של ד"ר דרה, המפיק המוסיקלי שלו, ושל אפני שאקור, אמו של טופאק. 


מייקל ג'קסון מת ב-2009 ו"הופיע" ב-2014 בלאס וגאס כחלק מטקס ה-Billboard Music Awards:


הפעם קדמה ל"הופעה" דרמה משפטית: יוצרי ה"הופעה" של טופאק הוציאו צו עיכוב ותבעו את יוצרי ה"הופעה" של מייקל ג'קסון. שופט אישר את קיום ה"הופעה" רק ביום שישי (16/5/14) כשה"הופעה" התקיימה כבר ביום ראשון (18/5/14). השופט פסק כי:
"אין מספיק ראיות לכך שהדמיית תלת המימד המתוכננת תפר את הפטנטים שנרשמו על ידי Hologram USA ו-Musion Das Hologram". 
כחודש לאחר ההופעה הוגשה תביעה נוספת בענייני קרדיטים וזכויות יוצרים בעייני הולוגרמות, הפעם מהכיוון ההפוך: מטעם יוצרי הופעתו של מייקל ג'קסון, שנדחתה אף היא. ב-2015 הצדדים הגיעו לפשרה.  

אם כבר בהופעות בלאס ווגאס עסקינן, ב-2014 התבשרנו שליברצ'ה, שמת ב-1987, עומד להתחיל ו"להופיע" בעיר בביצוע חברת Hologram USA - הבטחה שעוד לא באה לידי מימוש.

גם "הופעתו" של מייקל ג'קסון, יעירו המומחים, אינה הולוגרמה אלא שימוש נוסף ב"רוח הרפאים של פפר": הקרנה דו-מימדית שנותנת את אשליית תלת-המימדיות. לטכנולוגיית ההולוגרמה של הודעתה של הנסיכה ליה מ"מלחמת הכוכבים" עדיין לא הגענו: 





כאן אין ספק שהופעתו על המסך הגדול לאחר מותו נעשתה בשיתוף פעולה עם משפחתו: שני אחיו של פול, קודי וכיילב, הצטלמו לצילומי ההשלמה ושימשו כפילי גוף לאחיהם המת. פניו "הולבשו" לאחר מכן ב-CGI על פניהם:


את הסצינות בסרט בהן פול "נוצר" לאחר מותו ניתן לראות כאן



וויטני היוסטון מתה ב-2012 וב-2015 דווח שהיא צפויה "להופיע" ב-2016, בברכת ובאישור גיסתה, פט היוסטון, שהיא גם מנהלת העיזבון שלה. גם כאן מדובר על ביצוע של חברת Hologram US. 
הפעם נזהרים בדיווח ומציינים מראש שזו לא הולגרמה אלא "רוח הרפאים של פפר". מה ההבדל? הולוגרמה היא תלת מימדית, והקרנות ממשפחת "רוח הרפאים של פפר" אמנם נראות תלת-מימדיות, אך האובייקט המוקרן הינו דו-מימדי. הסבר איך עובדת ההקרנה (או שמא עלי לומר, האשלייה) אפשר לראות כאן

ב-2015 התפרסמה גם התוכנית להקמת מועדון להופעות סטנד-אפ של קומיקאים לאחר מותם וכן "להשיב" להופעות את דין מרטין ובילי הולידיי - כולם בביצועה של חברת Hologram US. 


Notorious B.I.G מת ב-1997 והחודש (אפריל 2016) התבשרנו שגם הוא אמור לחזור ו"להופיע" בקרוב שוב. הפעם מדובר בהפקה של חברה אחרת: ARHT, ראשי תיבות של Augmented Reality Holographic Technology, והם קוראים למוצר (?) שלהם "Humagram" - שילוב המילים Human ו- Hologram. לדבריהם הטכנולוגיה מוגנת בפטנט פרי יוזמת ופיתוח חברה זו: "יצירת אדם דיגיטלי, בין אם הוא חי, מת או מומצא". בשלב הראשון מתוכננת "הופעה" בקליפ חדש, ולאחר מכן מסע "הופעות". הפרוייקט יצא לדרך באישור משולב של בני משפחתו ומנהלי עזבונו והחברה אומרת שלא תשחרר את דמותו ל"הופעותיה" החדשות לפני שהמשפחה תאשר את התוצר (?) המוגמר.


מי יחליט איזה אמן/ית מת/ה יחזור / תחזור "להופיע" - בני המשפחה? מנהלי העיזבון?
רק מי שיש מספיק חומרים דיגיטליים שלו/ה: הקלטות וידאו, אודיו וצילומי סטילס - כדי לאפשר יצירת אשלייה מוצלחת?
רק מי שמעל רף פופולריות מסויים?
רק מי שהקהל הצפוי להגיע ל"הופעה" שלו/ה מוערך ככזה שיוכל להחזיר את עלות ההשקעה, המוערכת במיליוני דולרים או מאות אלפי דולרים? (ההערכות הן שסיבוב "הופעות "עולמי באורך שנתיים של מייקל ג'קסון יגרוף הכנסות בסדר גודל של חצי ביליון דולר).
כיום מדובר בתהליך יקר. מה יקרה בעתיד, אם הטכנולוגיה תהפוך לזולה ולנגישה יותר? האם נראה יותר ויותר הופעות של אמנים שכבר אינם בין החיים? האם נתחיל לראות סעיפי "הופעה לאחר המוות" בחוזים? 

Pulse Evolution, החברה ש"הקימה לתחייה" את מייקל ג'קסון, אמרה ב-2014 כי קיבלה פניות רבות בעקבות "הופעתו" בלאס-ווגאס הן ממנהלי עיזבון של אמנים מתים והן מאולמות גדולים המיועדים להופעות ענק. 

אביה של איימי ווינהאוס התייחס ב-2014 בטוויטר לשמועה כי בתו "תשוב להופיע" לאחר מותה כ"קשקוש מוחלט", כך שלא כל אמן/ית מת/ה צפוי/ה לעלות שוב על במות, תשמחו - או תתאכזבו - לשמוע. 





בסרט "כנס העתידנים" השחקנית רובין רייט מוותרת על זכויותיה להופיע בעצמה בסרטים נוספים ומתחייבת שמעתה רק כפילתה הדיגיטלית תככב, ועל פי שיקוליו הבלעדיים של הסטודיו שרכש את זכויותיה. טריילר



סצינת הסריקה של השחקנית לדיגיטל: 



יצירת הולוגרמה ביתית עדיין אינה אפשרית - היתה תקווה לרגע כש Holovision עלו בקמפיין קיקסטארטר ב-2013, 



אבל היא נגוזה כשהסתבר שמדובר בהונאה במקרה הגרוע ובסכסוך על זכויות יוצרים במקרה הטוב. 



לדעתי על אמנים וסוכנים להוסיף כבר מעכשיו סעיף "הופעה" לאחר המוות: כן או לא, ואם כן, אז האם בתנאים מגבילים כלשהם (רק באישור בן/ת משפחה Y? רק בפיקוח ואישור של המנהל האמנותי X?).

החלטתי לשאול את האמנים עצמם מה דעתם ופניתי ל-17 אמנים, זמרים, יוצרים, קריינים, שדרנים, נגנים, מגישים​, סטנדאפיסטים​ ושחקנים (הרשימה המלאה מטה). 
מתוכם:
שישה לא השיבו כלל,
ארבעה השיבו שהם עסוקים מדי עקב שהות בצילומים בחו"ל, הופעות, חזרות והצגות לפסח וכו',
ואחד ענה שישמח לקרוא את הפוסט לכשיושלם.

את אלו שבחרו לא להשיב שאלתי למה. חלקם ענו תשובות שהן מרתקות בעיני כשלעצמן, גם אם לא ענו על שאלתי. אחד מהם ענה: 

"הסוגייה לא ממש מסקרנת אותי, נראה לי שבעידן היוטיוב במילא כל מה שתעשה ויתפרסם יהיה נגיש גם אחרי מותך". 
אולי זו טעות שלי, אולי לא הסברתי טוב מספיק מה ההבדל בין הקרנת וידאו שלך שצולם בעודך בחיים גם לאחר מותך לבין יצירת "מופע" חדש שלך לאחר מותך - אבל היו אחרים שכן הבינו. אחד מהם ענה:
"השאלה שלך פותחת מבחינתי צוהר לעולם חדש ומרתק שבכלל לא הקדשתי לו מחשבה עד היום. יש לו כל כך הרבה השלכות ואפשרויות שאני צריך להתעמק בזה כדי לתת תשובה, ולצערי אני לא פנוי לתהליך הזה כרגע".  
ואחד מהם ענה: 
"אני מבין שלא מדובר על שימוש במשהו קיים אלא ביצירת משהו חדש שבו אני מופיע לאחר מותי - כמו הסרט עם פול ווקר. אני מבין מה את אומרת, אבל לא לעומק: אם זה משהו שנוצר עוד בחיי - מבחינתי אין בעיה שישתמשו בכל מה שעשיתי לנצח. אבל ליצור משהו "איתי" אחרי מותי? זה מרגיש כל כך לא ריאלי, שאפילו שאני מבין שזה כבר קורה, אני לא מצליח לגבש לעצמי דיעה על זה". 
דביר בנדק ענה: 
"אין לי שום בעיה להמשיך להופיע אחרי מותי במידה ומישהו יחפוץ לערוך אותי לתוך תמונה וקול. גם היום אין לי כבר שליטה על עריכת ביצועיי כך שלא מדאיג אותי. כמובן שהכל בתנאי שמשפחתי תשתכר מכך היטב".

נועם אבירם ענה: 
"כל זמן שיקיריי ייהנו מזה וזה יהיה באישורם ובידיעתם וכל זמן שהם ישתכרו מכך - אמשיך לקריין ולשדר גם אחרי מותי בשמחה. אבל לא הייתי רוצה שאיזה לקוח יקום פתאום ויטען אחרי מותי שזה שההקלטות שלי אצלו זה אומר שגם הזכויות שלי אצלו". 

רשף לוי ענה: 
"אני לא חושב שארצה להופיע אחרי מותי. קודם כל המין האנושי סבל מספיק ואחרי מותי יש לפנות את המקום לצעירים ומוצלחים ממני. ומעבר לזאת קומדיה, בייחוד סטנד אפ הם תמיד תלויי תרבות ורפרנסיים ספציפיים שמהר מאד מתיישנים ולכן קומיקאים מנוסים מקפידים להחליף את החומר שלהם כל הזמן, להבדיל מזמרים שבכוח הנוסטלגיה יכולים לתת לקהל לשיר איתם אותו השיר גם אחרי ארבעים שנים. באופן אישי בכל שנתיים המופע שלי משתנה כמעט במאה אחוז". 


התחלתי לכתוב את הפוסט הזה ולשאול את האמנים הישראליים מה דעתם בנושא ב-13/4/16. סיימתי לכתוב אותו ואני מפרסמת אותו ב-21/4/16. בין לבין מתו שני אמנים בעלי שם ושיעור קומה, אחת בישראל ואחד בעולם: רונית אלקבץ, ופרינס. המחשבה שחולפת במוחי עם קבלת הידיעות העצובות היא - הם כנראה לא חתמו על סעיף כזה לפני מותם. האם עוד נראה אותם/ן "חוזרים/ות" ו"מופיעים/ות" שוב בעתיד? 


----------------------------------------
רשימת האמנים, זמרים, יוצרים, קריינים, שדרנים, נגנים, מגישים​, סטנדאפיסטים​ ושחקנים אליהם/ן פניתי, לפי סדר א'-ב' שם פרטי: 
אבי קושניר, אורי גוטליב, אלון בן דוד, אלון נוימן, אסי כהן, גלעד דוברצקי, דביר בנדק, דוד קיגלר, דני קושמרו, יוני רכטר, ליאור אשכנזי, נועם אבירם, נתיב רובינזון, עידן אלתרמן, ענת פורט, ערן זרחוביץ', רשף לוי.