כל החומרים בבלוג עומדים לרשותך בחינם. הם מסודרים לפי נושאים בתפריט מימין, כדאי לגלול מלמעלה למטה על מנת לראות את כל האפשרויות

יום ראשון, 10 במרץ 2013

איך מטפלים במחשב של קרוב שנפטר? ההתמודדות שלי

התמודדות עם עיזבון דיגיטלי היא עניין רגיש, קשה, סבוך ומאוד אישי. כשלקחתי על עצמי לעבור על המחשב האישי של אחי, שנהרג מפגיעת רכב בתחילת 2011, הרגשתי מאוד בודדה, כאילו שאני הראשונה בעולם שמתמודדת עם המטען הכבד הזה (מה שכמובן עובדתית לא נכון, אבל כך הרגשתי אז). אם גם אתם נמצאים במצב העצוב הזה, אני רוצה לחלוק אתכם את הדרך שבה אני התמודדתי עם העיזבון של אחי. יש כמובן מספר רב של דרכים לעשות זאת, ושום דרך לא טובה יותר מרעותה. זו פשוט היתה הדרך שלי.  

אחי נהרג כשהיה בן 55 וחצי, גרוש, עם שני ילדים בתחילת שנות העשרים שלהם, גבר שחי חיים מלאים וגדושים בקשרים אישיים ומקצועיים, עם יכולת יוצאת דופן לגעת בחיים של אנשים רבים. 

היה לי ברור שאני חייבת לעבור על המחשבים שלו לפני שאני מעבירה אותם הלאה לילדיו על מנת "לקפל" אחריו את חייו בצורה מכובדת. היו חומרים מקצועיים שהיו מצויים על המחשבים שלו שהיה לי חשוב להעביר לקולגות שלו, חברים שלו פנו אלי בבקשות להסיר תכתובות אישיות, וקיבלתי פניות מחברים ומכרים לקבל עותקים מתמונות שטל צילם ולא הספיק להעביר אליהם.



במייל

נכנסתי לכל אחת מכתובות המייל של אחי וביצעתי בכולן את אותו התהליך: 
  1. באמצעות שדה החיפוש שכל שירות דוא"ל מציע חיפשתי גם את כתובות המייל וגם את השמות של מי שביקשו שאמחק את התכתובות שהיו בין טל לבינם. ברגע שהשם או כתובת המייל הופיעו, מחקתי את המיילים האלו, גם מתיקיית הדואר הנכנס וגם מתיקיית הדואר היוצא, מבלי לקרוא אותם. (הכוונה כמובן למחיקה בלתי הפיכה - למחיקה מוחלטת - ולא להעברה לתיקיית "פריטים שנמחקו"). 
  2. סידרתי את המיילים על פי שם השולח, ופתחתי את המייל הראשון מכל שולחת בעלת שם נשי:
    אם זו היתה תכתובת עניינית - מקצועית, לא נגעתי במיילים האלו ולא פתחתי מיילים נוספים מאותה שולחת.
    אם זו היתה תכתובת אישית - פרטית, סגרתי את המייל ברגע שזיהיתי שבכך מדובר, כדי שלא אקרא מעבר למינימום ההכרחי הנדרש לצרכי זיהוי, ומחקתי את כל המיילים שהתקבלו מאותה השולחת - מבלי לקרוא אותם(אז אם יצאת עם אחי ואת קוראת את הפוסט הזה - תדעי שאף אחד חוץ משניכם לא קרא את התכתובות ביניכם).
    המשכתי כך לגבי כל שם ושם בתיבת הדואר הנכנס. 
  3. פעלתי באופן זהה למתואר בסעיף 2, אבל הפעם בתיבת הדואר היוצא: סידרתי את המיילים על פי שם הנמען, פתחתי מייל ראשון אל כל נמענת בעלת שם נשי, וחזרתי על התהליך המתואר בסעיף הקודם. 
תמונה שמצאתי ברשת המדגימה את התהליך - זה לא צילומסך של המייל של אחי. 


על המחשב

  • נכנסתי לתיקיות התמונות (למזלי אחי היה מאוד מסודר, מה שהקל על החיפוש), והשתמשתי באופציית החיפוש שמערכת ההפעלה מציעה על מנת לאתר הן את התמונות שנתבקשתי למחוק והן את התמונות שהתבקשתי להעביר מהן עותקים. 
    לפעמים החיפוש הצריך מספר מילות חיפוש או ערכי חיפוש: שם המצולם/מת / שם דגם האופנוע שצולם / תאריך הצילום / מקום הצילום וכו', ולכן ביקשתי לקבל כמה שיותר פרטים ונתונים, כדי שאוכל לאתר את התמונות המבוקשות. לשמחתי הצלחתי לאתר את כל התמונות, אם כי לפעמים זה לקח יותר זמן משחשבתי. 
  • איתרתי תמונות וקבצים שחשבתי שחברים וקולגות של טל ירצו לקבל לידיהם - תמונות שלהם עם טל, תמונות שטל צילם אותם וכולי - ודאגתי להעביר עותקים לידיהם.  

גישה אחרת מאוד

אני מודה שהיה לי קשה לקרוא על הבחירות שעשתה המשפחה של אליסון אטקינס, הקנדית בת ה-16, לאחר מותה ביולי 2012 ממחלת מעיים קשה, כי מצטייר מהן כאילו אליסון רצתה לשמור לעצמה דברים מסוימים גם לאחר מותה, ומשפחתה לא כיבדה את רצונה: 
אחותה של אליסון לא יכלה להיכנס לפייסבוק שלה מבלי שתהיה לה גישה לחשבון המייל של אליסון ביאהו!. אבל כשניסתה להיכנס ליאהו, היא נתקלה בסדרה של שאלות אבטחה מאתגרות שאליסון וידאה שיהיו שם, והיא לא הצליחה לענות עליהן: "אני חושדת שאליסון ענתה בכוונה תשובות שגויות על שאלות אלו. מאד ערמומי מצידה". אותו הדבר קרה גם עם החשבון של אליסון בהוטמייל". ... "אחותה גילתה כמה מהמחשבות והתחושות האינטימיות ביותר של אליסון: בחשבון ה-Tumbler שלה, אחותה מצאה בלוג נוסף, מוגן בסיסמה, שהכותרת שלו היא "אתם לא רוצים לדעת".  
בעיני, זהו תמרור מאוד ברור של "אל תיכנסו". משפחתה של אליסון לא חשבה כמוני וכן נכנסה לבלוג זה, ובתוכו מצאה פוסטים שאחותה הגדירה כ"אפלים". 


אליסון אטקינס

אליסון היתה רתוקה למיטתה וידעה שהיא חולה מאד, היא לא נהרגה בפתאומיות כמו אחי. ממה שאני מבינה מהכתבה, כן חלפו במוחה מחשבות לגבי העיזבון הדיגיטלי שלה, והיא כן בחרה לא רק שלא להשאיר לבני משפחתה את הסיסמאות שלה, אלא אף לנסות ולהקשות עליהם את הכניסה למרחב הוירטואלי שלה.
שוב, אני לא שופטת את משפחת אטקינס בכאבם העצום, ויכול להיות שגם מפאת גילה הצעיר של אליסון, בני משפחתה הרגישו שיש להם זכות להיכנס לחייה הדיגיטליים, המקוונים והוירטואליים, לאחר מותה.

אתם לא לבד


חשוב לי שאם יש אנשים שאיבדו את יקיריהם ומסתובבים ברשת עכשיו שמגיעים לקרוא את הפוסט הזה, שהוא אולי יעזור להם, גם אם הם יבחרו בחירות שונות לחלוטין משלי, רק מעצם הידיעה שהם לא לבד בהתמודדות הקשה הזו. אתם מוזמנים לשלוח אלי (גם אנונימית) את ההתמודדות שלכם עם עיזבון דיגיטלי, או לכתוב אותה כאן בתגובות - אולי עצם הקריאה על כך תקל על מתמודדים נוספים.

התמודדות עם עיזבון דיגיטלי היא קשה ומכאיבה, וחלק מהקושי נובע בעיני מכך שעוד אין הכרה בנושא: לפני שאתה נכנס לעיזבון הפיזי של הנפטר (בית / דירה), יש ידיעה קולקטיבית שזה הולך להיות קשה, עצוב וכואב. מכינים אותך לכך. אתה מכין את עצמך לכך.

עדיין אין ידיעה קולקטיבית לכך שכניסה לעיזבון הדיגיטלי של הנפטר הולכת להיות קשה, עצובה וכואבת (וטומנת בחובה גם קשיים טכניים לעיתים), והסביבה עוד לא יודעת שעליה להכין אותך לכך ולתמוך בך תוך כדי, וגם אתה עוד לא יודע להכין את עצמך לקראת זאת. אני מקווה שלפחות באספקט הזה אני מסייעת כאן לאחרים. אני ממליצה לקרוא את הפוסט שלי אחרי המוות: זהירות ותשומת לב לפני כניסה כלשהי לעיזבון הדיגיטלי. מידע נוסף שיוכל להיות לכם לעזר נמצא בפוסט המדריך הטכני

עדכון אוגוסט 2014: כתבתי מדריך להתמודדות דיגיטלית לאחר מוות. ניתן לקרוא, לשמור, להוריד ולהדפיס אותו בכל עת וללא עלות. 

2 comments:

  1. אני בטוחה שעזרת להרבה אנשים עכשיו. מומלץ
    http://hamimlatsim.blogspot.co.il/2013/11/14-7-2013.html

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה,
      אני מקווה שאכן עוד אנשים יגיעו למידע שכאן בזכות ההמלצה אצלך.

      מחק