כל החומרים בבלוג עומדים לרשותך בחינם. הם מסודרים לפי נושאים בתפריט מימין, כדאי לגלול מלמעלה למטה על מנת לראות את כל האפשרויות

יום ראשון, 5 במאי 2013

סקר ראשון מסוגו בארץ: מה נשאיר אחרינו?

מה נשאיר אחרינו במחשב, בטלפון, ברשת, בענן? 
מה ישאירו אחריהם האנשים היקרים לנו? 
האם נרצה שהם יקבלו גישה למה שנשאיר אחרינו? 
האם אנחנו נרצה גישה למה שהם ישאירו אחריהם? 
לפרופיל פייסבוק? לאימיילים? לסמסים? 
לתמונות? לטקסטים? לאתרים? 
מה אם זה יהיה חשוב לנו - או להם - מסיבות רגשיות, להיכנס? 
מה אם זה יהיה חשוב להם - או לנו - מסיבות פרקטיות, עסקיות או כספיות להיכנס? 

בוירג'יניה אושרה בקריאה ראשונה בפברואר 2013 הצעת חוק חדשה (עדכון: נחתם על ידי מושל וירג'יניה במרץ 2013 , והחוק ייכנס לתוקפו בקרוב). החוק הוא יוזמה של בני הזוג האבלים דיאן וריקי ראש, בעקבות מותו של אריק, בנם בן ה-15. אריק התאבד, לא השאיר אחריו מכתב, ופניית ההורים לפייסבוק לקבלת גישה לחשבון שלו, בתקווה ששם תתבהר התמונה: מה הביא למותו? נענתה בשלילה. הצעת החוק אומרת (בתרגום חופשי שלי) 
בהצגת בקשה בכתב והעתק תעודת פטירה, נציג מטעם המשפחה יוכל לקבל גישה לתכנים הדיגיטליים שקטין השאיר אחריו ברשת, אם יפנה תוך 60 יום. 
אתם מסכימים? מתנגדים? אני מזמינה אתכם לקחת חלק בסקר החדש היוצא לדרך היום, שהוא הראשון בתחומו בארץ. אני מקווה באמצעותו גם להעלות את המודעות לנושא הזה ולחשיבות ניהול התכנים הדיגיטליים שנשאיר אחרינו, וגם להניע את הגלגלים ש(אני מקווה)יביאו לשינוי בתקנוני השימוש ובחקיקה בישראל - לפני הטרגדיה הישראלית הראשונה. 

בבדיקות שערכתי בשנה שעברה גיליתי שבניגוד לספקיות הבינלאומיות, אף ספקית ישראלית לא מפרסמת ברשת את המדיניות שלה במקרה של מוות של משתמש - פירוט ניתן למצוא בפוסט "הזווית הישראלית". 




הסקר נערך ביוזמת הבלוג הזה, והוא פרי שיתוף פעולה של 'אבק דיגיטלי' עם הבלוג 'חדר 404' - עידו קינן וגו'ני זילבר, הבלוג 'מדע אחר' - ד"ר רועי צזנה, והיחידה לחיזוי טכנולוגי וחברתי באוניברסיטת תל אביב. אני מודה להם על עזרתם הרבה, שבלעדיה הסקר הזה לא היה יכול לצאת לדרך. 

הסקר קצר - אנא מלאו אותו, ובבקשה גם תפיצו אותו הלאה לבני משפחה, חברים, קולגות ועוד. בואו נזיז ביחד כמה גלגלים. 

מה נשאיר אחרינו? 




עדכון 4/6/13: הסקר נסגר היום, לאחר שענו עליו מעל ל-500 איש. תודה לכולכם.
תוצאות הסקר יוצגו בקמפוס גוגל בתל אביב ב 1/7/13, אתם מוזמנים - הכניסה חופשית, יש רק צורך בהרשמה מראש. כל הפרטים כאן 

10 תגובות:

  1. אני תוהה באופן כללי לגבי ההתייחסות לאינפורמציה שמשאירים אחריהם אנשים במותם, לאו דווקא אינפורמציה דיגיטלית. אם האינפורמציה היא יומן אישי בבית המנוח, אז לקרוביו תהיה כנראה גישה פיזית אליו, אך מה קורה כאשר האינפורמציה מופקדת אצל אדם כלשהו? למשל, דברים שמספרים לפסיכולוג או לרופא או לעורך דין. על האינפורמציה הזו מוטל חיסיון ואם אינני טועה, בכל שלושת המקרים, בעלי המקצוע אינם מורשים מבחינה אתית, וכן חוקית (אם כי זה אולי תלוי במדינה בה נפטר המנוח), למסור לקרוביו את המידע שחלק עימם המנוח, גם אם הם רוצים בכך. האם זה מצב תקין או לא, זו שאלה מעניינת בעיניי.

    כמובן, זה חורג מעט מהמטרה המקורית של הבלוג.

    השבמחק
    תשובות
    1. שלום מארק, תודה על התייחסותך לסקר.
      המקרים שאתה מתאר הם מקרים שכבר יש לגביהם תקדימים, בארץ ובעולם, וכבר יש לגביהם נורמות חברתיות, וכבר יש לגביהם חקיקה: די ברור מבחינה חברתית שהמשפחה תחליט בעצמה האם לפתוח את המחברת שלו/ה שנשארה במגירה בשולחן או לא לאחר מותו/ה, וברור מבחינה חברתית ומשפטית שמה שנאמר בין מטפל או עורך דין ובין המטופל/ת נשאר בחיסיון גם אחרי מות המטופל/ת. וזה גם מוגן ומעוגן בחוק.
      לגבי כל מה שאנחנו יוצרים ומשאירים אחרינו באופן דיגיטלי, מקוון או וירטואלי - אין נורמות חברתיות, אין תקדימים, ואין חקיקה, במיוחד לא בארץ, אם כי הנושא נמצא בשלבים מוקדמים מאד של התפתחות גם בעולם - ואני עובדת כדי לשנות זאת.
      בניגוד למקרה עם המחברת במגירה, למשל, לגבי כניסה למחשב או למייל, המשפחה עלולה למצוא את עצמה במצב בו היא לא יכולה להחליט בעצמה האם להיכנס או לא, כי אין לה סיסמאות, ו/או כי היא תלויה במדיניות של הספקית.

      מחק
  2. אני לא יודע אם אני היחיד או שיש עוד אנשים במצבי.
    רוב התיעוד של החיים שלי מהגיל הבוגר הם דיגיטליים, מצד שני אני דואג לפרטיות (ולפעמים האנונמיות) שלי באינטרנט. יצא מצב שרוב התיעוד (תמונות, סרטונים, מסמכים, יצירות) נמצא במחשב האישי שלי המוגן סיסמא (והגיבוי מקומי). כלומר אין איזשהו גוף שמחזיק בפרטי המשתמש שלי שמאפשר גישה לכל זה.
    הפתרון שלי היה לתת לחבר את הפרטים הבסיסיים להתחברות למחשב ושירות שמירת הסיסמאות שלי בתוך מכתב במעטפה חתומה. בנוסף נתתי שם הוראות שונות, כמו למחוק את הפורנו שלי וכאלו. לא שכזה אכפת לי (אני מת הרי), אבל אם כבר אפשר להוציא מזה קצת תועלת.
    אני תוהה אם יש פתרון יותר אלגנטי לנושא.

    השבמחק
    תשובות
    1. יופי שאתה מודע לזה ושטיפלת בזה - זה בהחלט יוצא דופן.

      יש כיום מספר רב של חברות שמציעות פתרונות לניהול המורשת הדיגיטלית שנשאיר אחרינו (התכנים הדיגיטליים שנשאיר אחרינו) - ובכל העולם זו המגמה כיום, וזו אחת הסיבות שהבלוג הזה קיים - כדי להעלות את המודעות לנושא בארץ.

      תוכל למצוא מגוון פתרונות בפוסטים הבאים (נמצאים כאן בבלוג בתפריט משמאל תחת הכותרת "לפני המוות"):
      חברות שמציעות פתרונות (חלקם חינמיים)לגבי ניהול המורשת הדיגיטלית:
      http://digital-era-death.blogspot.co.il/2012/06/blog-post_2800.html
      חברות שמתמחות בהשארת הודעות שיישלחו אחרי המוות:
      http://digital-era-death.blogspot.co.il/2012/06/blog-post_1749.html
      אתרים שמציעים פתרונות גם להנצחה עצמית וגם להשארת הנחיות לביצוע אחרי המוות:
      http://digital-era-death.blogspot.co.il/2012/06/blog-post_2004.html.

      כמו כן, כתבתי על כך כתבה - "למי שייך המידע שלנו אחרי שאנחנו מתים?"
      http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4098803,00.html

      מחק
  3. שלום ורד,
    נתקלתי בבלוג שלך דרך ההרצאה המרתקת שלך בטלדן.
    לא יודע עד כמה זה משפיע על מחקר הנושא (כמו שעולה מהשאלון שלך לפחות), אבל רק לפני כשנה (בערך) הופיעה לראשונה האופציה לגלוש באופן אנונימי דרך הדפדפן (בהתחלה דרך אקספלורר, אחרי זה גם בפיירפוקס וכרום), בשיטה שזכתה לכינוי Porno mode.

    פונקציה זו תואמת לתשובות שקיבלת בסקר עד כה - אנשים מעדיפים שהקרובים להם יראו את הפרופיל ברשת החברתית, ופחות את היסטורית הגלישה שלהם.

    בכל מקרה, כל הכבוד על הצפת הנושא הזה שאנחנו מעדיפים לא לחשוב עליו.
    דורון.

    השבמחק
    תשובות
    1. ועוד משהו שפתאום חשבתי עליו.
      אני לא יודע אם ועד כמה לקחת על עצמך את הנושא של הפצת המידע בנוגע לסוגיה זו.

      אבל מי שאולי יכול לסייע בטיפול בחיים הדיגיטליים שלנו במקרה הצורך הם עורכי דין, עובדים סוציאלים ובעלי מקצוע אחרים שבני משפחה יעזרו בהם במקרה של מוות של אדם קרוב.
      אולי כדאי לנסות ליידע אותם איכשהו
      דורון.

      מחק
    2. אתה כמובן צודק, ואני עובדת על זה.
      אם יש לך קשרים או רעיונות, אשמח לשמוע, ואשמח לבוא להרצות בפני עורכי דין, עובדים סוציאליים וכו', מעבר למה שאני יוזמת בעצמי באופן שוטף.

      מחק
    3. ואוו. כל הכבוד לך.
      קשרים אישיים לא, אבל אחד העורכי דין הכי נגישים ורלוונטיים לדעתי הוא יהונתן קלינגר.
      http://www.jonathanklinger.com/

      לגבי עובדים סוציאליים, לא מכיר. אבל בביטוח לאומי (וגם בבתי חולים) יש כל מיני חוברות מידע שמחלקים בכל מיני מקרים. צריך לנסות לגלות איך אפשר להציע מידע כזה שיופיע בחוברת שכזאת.

      אני מניח שבשי"ל (שירות ייעוץ לאזרח) מתנדבים כל מיני בעלי תפקידים רלוונטיים שאולי יש להם קשרים במוסדות הרלוונטיים האלה. והם יוכלו לסייע.

      כיוון נוסף - דרך מוסדות ההשכלה הרלוונטיים (בתי ספר לרפואה, עבודה סוציאלית וכדומה).
      שיהיה בהצלחה.

      מחק

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.