כל החומרים בבלוג עומדים לרשותך בחינם. הם מסודרים לפי נושאים בתפריט מימין, כדאי לגלול מלמעלה למטה על מנת לראות את כל האפשרויות

יום שישי, 5 ביוני 2015

לפזר את CJ

בדצמבר 2013 חבר טוב שלח לי בפייסבוק את ההודעה הפרטית הבאה: 


הוא צדק: הדף הזה, Scattering CJ (לפזר את CJ), לגמרי שווה שיעקבו אחריו, ואכן הביא מאז גם אותי לידי דמעות וגם את הקהל בהרצאות ובשיעורים שלי.  

CJ היה בן 20 כשרב עם אמו, היילי. היא חשבה שזה סתם עוד מריבת אם ובן - אבל CJ יצא מהבית וירה בעצמו. 

היילי מתמודדת מאז גם עם כך שבנה האהוב מת וגם עם כך שהמילים האחרונות שהוחלפו ביניהם היו קשות. 

הדף הזה התחיל בנובמבר 2013, כששותף בו פוסט שנכתב במקור בפרופיל של היילי: 


לפוסט הזה היו 40 שיתופים מהדף ו-400 שיתופים מהפרופיל. הנה כמה ציטוטים ממנו (ג'ון הוא בעלה, קונור הוא בנה הצעיר. הניסוח של הבקשה השתנה מעט לאורך הזמן, אבל המהות נשארה בעינה): 
"בננו לא זכה לראות את העולם כפי שהיה רואה אותו אילו היה עדיין חי. הבן שלנו לא טייל כפי שהיה מטייל אילו עדיין היה בחיים. הוא לא חווה הרתפקאות כפי שהיה חווה אם היה חי עדיין. הוא פשוט לא. וזה שובר את לבי. וזה גורם לי לרצות לתת לו את זה, אם אוכל. ג'ון ואני רוצים שהשמופי שלנו יראה את העולם, שיהפוך להיות חלק מהעולם שהוא לא זכה לבקר בו. אנחנו מאמינים ש-CJ היה שמח אם היה יודע שאנשים אכפתיים ורגישים, חברים וזרים, לקחו אותו להרתפקאה ופיזרו חלק קטן מהאפר שלו במקומות בעולם שכדאי לראות. פיזרנו חלק קטן מהאפר שלו אבל נשאר עוד המון. זה ישמח אותנו אם יש אנשים שמוכנים, באמצעות הכוח של המדיה החברתית, לשתף את הפוסט הזה, למקרה שיש מישהו אי שם שמוכן לקחת חלק מהאפר של הבן שלנו ולהראות לו את העולם. להראות לו מקום יפהפה שהוא לא זכה להגיע אליו ולפזר שם את האפר שלו. כל מה שאני מבקשת זה שתבטיחו לחשוב על הבן המדהים שלי גם אם לא הכרתם אותו. שתחשבו על כל החיים שהציל דרך תרומת איבריו. תגידו לו שאמא שלו תמיד תאהב אותו. ושהיא מצטערת. אתם חייבים להסכים להגיד את זה. בגלל שזה מה שאני ואני צריכה שהוא ישמע את זה כדבר האחרון שהוא שומע לפני שהוא ממשיך הלאה. האם אני מטורפת? האם יש בכלל אנשים שיסכימו לעזור לאם שבורת-הלב הזו לתת לבנה האהוב הרפתקאה אחת אחרונה? התאבדות היא מפלצת. אני לא יכולה לתת למפלצת לנצח. אני חייבת למצוא דרך לתת לבן שלי לנסוק ביקום". 

כיום, יותר מ-21,000 איש עוקבים אחר הדף הזה ואחר המסע של CJ. 


את הרשימה ה(ארוכה מאד) של המקומות בהם CJ כבר פוזר אפשר למצוא כאן (תמר, אשמח אם תצרי קשר!). תמונות אפשר לראות כאן וסרטונים כאן, וגם ביוטיוב ובוימאו

באפריל 2015 יכולתי לספק ל-CJ מקום מנוחה נוסף כשפיזרתי אותו בירוואן, בירת ארמניה. דאגתי שאולי המעטפה לא תגיע בדואר בזמן לפני הנסיעה, ואז דאגתי שאולי בשדה התעופה מישהו יתחקר אותי על מה יש לי בתיק, ואז דאגתי שאולי מישהו יגיד לי שאסור לי לפזר שם אפר, אז לא סיפרתי לאף אחד/ת מה אני עושה עד שהכל כבר היה מאחורי. 

מסתבר שהדבר היחידי שבאמת הייתי צריכה לדאוג לגביו היה מזג האוויר: לא יכולתי לדחות את זה יותר ולכן נאלצתי לפזר את CJ ביום בו היו עננים ואובך שהסתירו לחלוטין את הר אררט היפהפה. 

כך ההר נראה - או ליתר דיוק, לא נראה - באותו היום: 


וכך הוא נראה מאותה הנקודה בדיוק ביום אחר (מאוחר יותר, אחרי שכבר חזרתי מארמניה לישראל): 


מתסכל מאד. היילי, אני מצטערת שכך יצא. 

אלבום התמונות מהפיזור שלי נמצא כאן ואת הוידאו אפשר לראות כאן


הייתי אמורה להיות אחד מהאנשים האחרונים שקיבלו אפר לפיזור כיוון שהשלב הזה של הפרוייקט היה אמור להגיע לקיצו סביב יום השנה החמישי למותו, אבל היילי החליטה לאחרונה להמשיך ולשלוח עוד קצת בכל זאת. היא תכתוב אחר כך ספר על כל המקומות היפהפיים שבנה האהוב זכה לבקר בהם לאחר  מותו, ועל כל המקומות בהם זרים גמורים אמרו לו שהוריו ואחיו אוהבים אותו, ושאמא שלו מצטערת. עוד מידע אפשר למצוא כאן










הרשת החברתית אכן הפעילה את קסמיה לטובת בקשתה של היילי - אבל זה היה תהליך הדדי ומשותף. היילי לא מנסה לייפות או להסתיר את הכאב, השכול, האבל, הצער, הגעגוע, הכאב והאשמה שהיא חשה מאז מותו של בנה, וכיוון שכך, היא נוגעת בלבם של הקוראים.


אנונימי/ת: "נתקלתי בדף שלך במקרה והוא גרם לי להסתכל ברצינות על מערכת היחסים שלי עם בני המתוק והיקר. הוא בן שש, רגיש מאד מאד....תודה על ההשראה ועל החמלה, בני בגיל שש הוא שונה אבל נהדר. אני כבר רואה בו ניצנים של נפש מיוסרת ושד פנימי, תודה שעזרת לי לראות את זה"    

אנונימית: "הבן שלי מתמודד עם דיכאון ואני רואה אותה מאבד חתיכה מעצמו כל יום. אני לא יכולה לתקן את זה. שיחות עם רופאים ותרופות לא עוזרים. אני מפחדת שאאבד אותו... סיפרתי לו על CJ יום אחד, קיוויתי שזה יפתח את ערוצי התקשורת בינינו. היום בני מיוזמתו הלך לבקש עזרה במרכז לבריאות הנפש כי הוא הרגיש אובדני. הם נתנו לי את הארנק שלו וכמה ניירות שהיו עליו כשהוא אישפז את עצמו. ובין חפציו היתה תמונה של CJ. היום, את, השיתוף שלך, הבן שלך, הצילו את החיים של הילד שלי. אני משתפת אותך במה שקרה כי אני מאמינה ש CJ הוא הסיבה שבעטיה בני ביקש עזרה". 


אנונימי/ת: "בן הזוג שלי לשעבר התאבד... הוא בארה"ב ואני בניו זילנד... נתת לי השראה. אמא שלו שרפה אותו, ואת נתת לי את האומץ לבקש ממנה חתיכה קטנה ממנו כדי לפזר במקום מרוחק ויפהפה. הוא לא טייל לפני שעזב את העולם הזה, אז לפחות את זה עוד אוכל לתת לו". 


אנונימי/ת: "רציתי להרוג את עצמי כמה פעמים בשנה שעברה ואני מתמודדת עם דיכאון... אחרי שקראתי את הסיפור שלך ושל CJ החלטתי שאני אף פעם לא אעביר את אמא שלי את מה שאת עוברת. בכיתי בזמן שקראתי את הסיפור שלך ואני עדיין בוכה בזמן שאני כותבת לך את ההודעה הזו. ... אני רוצה שתדעי שעזרת לי ובלי שהיא יודעת, עזרת גם לאמא שלי. תודה רבה לך כל כך". 


היילי: "קיבלתי הודעה מאם שרצתה שאדע שבנה עזר היום לחבר שניסה להתאבד. ... היא מאמינה שהבן שלה היה מסוגל לעשות את זה כתוצאה מכך שהם היו מעורבים בפרוייקט של לפזר את CJ. ביקשתי ממנה שתמסור לבנה חיבוק מממני". 


פעילוּת ברשתות חברתיות יכולה להיות מקור לתחושות של בדידות, קור וניכור - והיא גם יכולה להיות מקור לנחמה ולתחושות שותפות וקירבה. הדף "לפזר את CJ" בהחלט שייך לסוג השני. 

CJ, מאחלת לך לנוח על משכבך בשלום, ולכם, היילי, ג'ון וקונור, אני מאחלת לחיות בשלום. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה