כל החומרים בבלוג עומדים לרשותך בחינם. הם מסודרים לפי נושאים בתפריט מימין, כדאי לגלול מלמעלה למטה על מנת לראות את כל האפשרויות

יום שני, 29 באפריל 2013

מוות בפייסבוק, פייסבוק ומוות - חלק ראשון

עמדתי לצאת מהבית כשקובי, חבר משותף של טל אחי ושלי בפייסבוק, שלח לי הודעה נרעשת:


כמובן שכל התוכניות נזנחו ומיהרתי לטיימליין (קיר) של טל בפייסבוק. חיפשתי סימנים להשחתה ולא מצאתי, להקלתי המרובה. שאלתי את קובי מה הוא ראה, למה הוא חשש שמא פרצו לטל לפרופיל? 


אה. זה. 

מזל שהבלוג הטכנולוגי READWRITE פרסם את הפוסט Why Are Dead People Liking Stuff On Facebook? בדיוק שבוע לפני כן, אחרת אני לא יודעת איך הייתי מגיבה לצילומסך שקובי שלח לי: 



זה אכן נראה כאילו שטל לחץ על Like לדף אחרי מותו. 


לדובר של פייסבוק יש הסבר: מדובר בלייקים מן העבר שפייסבוק ממחזר ומפרסם שוב. בדומה למחברי הפוסט הזה ב-READWRITE, אני מודה שההסבר הזה לא נראה לי מאד אמין, או לפחות לא נראה לי כמו ההסבר היחידי. אמנם הדף הזה שטל לייקק נוצר לפני שנהרג (אם הוא היה נוצר אחרי מותו זו היתה הוכחה מוחצת), ואין לי דרך לדעת את זה בוודאות, אבל גם אני חושדת שמדובר כאן במשהו אחר. 

הסטטיסטיקות מדברות על כך ששלושה משתמשי פייסבוק מתים בכל דקה. 

מתוך סרטון של החברה האוסטרלית Life Insurance Finder, משנת 2012

כמו שצח בן יהודה (משפטן וסוציולוג שכתב את התזה שלו על אנונימיות ברשת) אמר לי פעם, "לפרופילים של מתים בפיייסבוק אי אפשר למכור פרסומות". אבל כנראה שאפשר לזייף לייקים שלהם. אני לא יודעת אם מדובר בבאג או בכוונת זדון, אבל אני חושדת שיש משהו בפייסבוק ש"מושך" לייקים מפרופילים. 

במקרה הבא נראה שאכן מדובר בלייק מן העבר שעלה שוב באוב, וזו התגובה של מי שנתקלה בו:


"וייתכן שזו הבעיה הגדולה ביותר עם קידום ממומן של תוכן בפייסבוק. בהיתי דקות ארוכות באייטם הזה שכמעט וגרם לי לבכות. היא נפטרה לפני חודשיים. היא כבר לא אוהבת את העמוד הזה. (אני משערת שהבעיה היא בהגדרת הפרופיל וכו'. בטח יש דרך להגיד לפייסבוק שהמשתמש אינו בחיים עוד כדי למנוע דברים כאלה. ועדיין, בא לי להקיא)". 
הדובר של פייסבוק אמר שאם הפרופיל היה מוגדר כפרופיל הנצחה, זה לא היה קורה: הלייקים מן העבר לא היו ממוחזרים. 

מרגע שמשתמש נפטר, ישנן שלוש אפשרויות: 
  1. שמישהו מבני משפחתו יפנה לפייסבוק בבקשה למחוק את הפרופיל (זכות ששמורה רק לבני משפחה);
  2. שמישהו, כל אחד/ת, ידווח לפייסבוק כי המשתמש נפטר, והפרופיל שלו יהפוך לפרופיל הנצחה (מבחינת פייסבוק אין צורך בהכרות אישית עם הנפטר לשם כך, ואין צורך ליידע את המשפחה או להתייעץ איתה)
  3. שאף אחד לא ידווח לפייסבוק כי המשתמש נפטר, והפרופיל שלו ימשיך להתנהל כרגיל. 
כשבוחרים באפשרות השלישית, פייסבוק לא יודעת שהמשתמש הזה כבר לא בחיים, ולכן ממשיכה להתייחס אליו כרגיל - כולל להציע אותו כחבר חדש למשתמשים אחרים, או להציע אותו כמוזמן פוטנציאלי לאירועים. כמו שלמשל קרה לי, כשפייסבוק הציעה לי להזמין לאירוע שתי בנות משפחה שלי - ואת אחי.



זה כואב, אבל בעיני (וזו כמובן בחירה אישית ואין בחירות נכונות או לא נכונות), זה מחיר שכדאי לשלם כדי שהפרופיל יישאר כפי שהוא ולא יהפוך לפרופיל הנצחה. 


בכתבה Death On Facebook Now Common As 'Dead Profiles' Create Vast Virtual Cemetery שהתפרסמה ב-Huffington Post בינואר 2013, מסופר על מישהו שלא היה מרוצה מכך שפרופיל של חבר רחוק שלו נשאר כפי שהוא (תרגום חופשי שלי): 
"באוגוסט 2012, רוהן אורורה, סטודנט בארה"ב, בן 24, התעדכן בפייסבוק בחדשות מהבית, מהודו. חבר מהתיכון, לליט מנדהה, פרסם תמונה שלו בבית חולים. אורורה חשב לעצמו שלליט לא נראה במצב רע במיוחד, אז הוא הרשה לעצמו לכתוב לו משהו קטן וקליל בתגובה, כדי לעודד אותו בזמן שהוא מאושפז. זמן קצר לאחר מכן אורורה קיבל הודעה בתכתובת פרטית, מחבר אחר של מנדהה, שעדכן שמנדהה, בן 23, נפגע על הכביש, ונפטר מפציעותיו באותה המיטה. אורורה מיד מחק את מה שכתב. הוא ומנדהה לא היו קרובים, אבל כשאורורה היה מבקר בהודו, הם היו נפגשים. פייסבוק שימר את הקשר ביניהם גם אחרי מותו. חלפו ארבעה חודשים, ואורורה אומר שהוא אמנם מתגעגע לחבר שלו, אבל הוא לא רוצה לחשוב על המוות שלו כל הזמן - ושפייסבוק מכריחים אותו. פייסבוק מציעה למשתמשים אנשים כחברים פוטנציאליים - "People you may know", ומנדהה מופיע לחברים שלי כהצעה. יש תמונה שלי עם מנדהה שפייסבוק מציע לי לתייג אותו בה. אני לא רוצה לראות אותו כשאני עובר על התמונות שלי, אבל פייסבוק מכריח אותי. פרופילים צריכים להיות רק לאנשים חיים". 
בתגובות לתמונות אפשר לראות תכתובת בין רוהן ללליט כשעוד היה בחיים. 

לבחור הזה זה מפריע כשפייסבוק מעלה את הנוכחות של חברו המת בפניו. אולי זה קשור לזה שהוא צעיר, אולי זה קשור לכך שהוא והנפטר לא היו חברים קרובים - בכל מקרה, הוא מרגיש לא בנוח עם כך שהפרופיל של אותו חבר רחוק לא הפך לפרופיל הנצחה. לאחרים, הנוכחות לא רק שלא מפריעה, היא רצויה עד מאד. 


בכתבתו של ינון מילס בתוכנת המגזין של אשרת קוטלר-בנגל בערוץ 10, ששודרה ב 27/4/13 (ואליה רואיינתי גם אני), רואיינה הילה גרין, אלמנתו של אלן גרין. פרופיל הפייסבוק שלה הוא תחת השם א.ש.א., ראשי תיבות של אשתו של אלן, ורק אז שמה - הילה גרין. בכתבה היא מספרת עד כמה התחברה לפרופיל הפייסבוק של בעלה לאחר מותו, ואת הקושי העצום שחוותה כשפייסבוק הפכה את הפרופיל שלו לפרופיל הנצחה. (בחוויה שלה, הפרופיל של אלן פשוט נעלם וזהו: מהתיאור שלה, אני מבינה שהוא הפך לפרופיל הנצחה). פרופילים לא נמחקים בפייסבוק, אלא אם בן משפחה מבקש זאת, וגם אז לא מיד, כפי שנראה בהמשך פוסט זה. לעומת זאת, כיוון שכל אחד יכול לדווח על כל אחד כמת (ו-BuzzFeed כבר הוכיחו שזה לא קשה במיוחד: How Almost Anyone Can Take You Off Facebook (And Lock You Out), כנראה שזה מה שקרה: מישהו שהפריע לו שהפרופיל של אלן עדיין "מתנהג" כפרופיל של אדם חי, הודיע לפייסבוק שאלן נפטר, מבלי לקבל את רשותה של אשתו - שמצאה את עצמה נעולה מחוץ לחשבון של בעלה (שכן מבחינת פייסבוק אין צורך בפנייה לבן משפחה כדי להפוך פרופיל למונצח). לתחושתה:  
"אני מרגישה שהרגו לי אותו פעם שנייה".     
video

כשפרופיל הופך לפרופיל הנצחה: אי אפשר למצוא אותו במנועי חיפוש, אין גישה אליו לחברים של חברים - רק מי שכבר חבר יכול לראות אותו, חלק מהתכנים נמחקים וחלק נשארים (פייסבוק בוחרת מה נמחק ומה נשאר), ואי אפשר יותר להיכנס לחשבון - גם אם יש לך את הסיסמה. 
כפי שאני מסבירה וממליצה במדריך הטכני, אם יש לך גישה לחשבון הפייסבוק של הנפטר, כדאי דבר ראשון לגבות את תכולתו, כיוון שבכל רגע הוא עלול להפוך לפרופיל הנצחה, ולא תהיה לך גישה אליו יותר. בעקבות המקרה של הילה אני מוסיפה המלצה נוספת: אם אין לך פרופיל משל עצמך, צור לעצמך כזה, הצע חברות לנפטר ואשר את ההצעה מהחשבון שלו כל זמן שעדיין יש לך גישה אליו - כך, תוכל לפחות לראות את הפרופיל גם אם יהפוך לפרופיל הנצחה, כי לחברים עדיין תהיה גישה אליו. אולי אם הילה היתה קוראת את המדריך הטכני בשלב מוקדם יותר, חלק מהכאב שנגרם לה היה יכול להיחסך. 

בברזיל, שופטת פסקה החודש (אפריל 2013) שעל פייסבוק להיעתר מיידית לבקשתה של אם שבתה בת ה-24 נהרגה ולמחוק את פרופיל הפייסבוק של הבת. בכתבה שהתפרסמה ב-BBC (ותודה לצח בן יהודה ששלח לי את הלינק), Brazil judge orders Facebook memorial page removed, מצוטטת האם (בתרגום חופשי שלי): 
"בכריסמס, רבים מחבריה פרסמו על הקיר שלה תמונות משותפות עם הבת שלי והעלו זכרונות. היא היתה מאד כריזמטית, מאד פופולרית. אני בכיתי אחר כך במשך ימים". 
האם פנתה לפייסבוק במשך כמה חודשים בבקשה שימחקו את הפרופיל שמסב לה כאב רב, ומשלא נענתה, פנתה לבית המשפט. 


אנחנו רואים שחווית המוות בפייסבוק יכולה להיות מקור לנחמה גדולה באותה המידה שהיא יכולה להיות מקור לצער גדול, ושלצירוף של פייסבוק ומוות יש היבטים רבים ושונים. אמשיך להתייחס אליהם בפוסט הבא בסדרה. 


ותודה לקובי על תשומת הלב והאכפתיות. 

זה היה החלק הראשון. לקריאת החלק השני על מוות בפייסבוק, פייסבוק ומוות, לחצו כאן.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה